קשה לי, לראות,
איך בכל זה, יש...
איך יש כאן,
פרץ של דברים.
קשה לראות את הפה,
שותת כך
אל הנייר.
במקום,
אני רואה את דוד
שוטף עצמו,
תחת עץ זית.
אומר תהלה.
[ליצירה]
לפחות אפשר לקוות שיהיה שיר סקוטלנד, קיץ, 2005
בו תכה בך שוב השכחה.
הצלחתי להתבלבל לרגע, בשורות "נתתי לשקט שבו לצעוק על הרעש שבי לשתוק!" אך הם תפסו אותי.
על זה נאמר: אשרי אדם שוכח תמיד. הלוואי.