אילו יכולתי לעשות לך copy/paste
זה היה יכול להיות פשוט נפלא.
נגה נגה
-
לא כזה מעניין
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בהחלט בהחלט בהחלט השיר שהתאים לי עכשיו. מעניין מאיפה הוא מגיע [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שאמרה היא אבל ממש. (הזכיר לי קשר שקצה ממנו מתואר ב"מכתב שלא אשלח לך", את מוזמנת לעיין). [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיי, עכשיו גם הבנתי את משמעות האוויר הקר, המנוגד לזה החם בכדור הפורח. כמה טוב להיות נוכח בשיעורי פיזיקה לפעמים [ליצירה]
- [ליצירה] לגמרי לגמרי יפה קריאה להמונים: ה-י-כ-נ-ס-ו- !!! חם שם בפנים. יצירה קטנה אך מופתית. תובנות שלא מבינים בקריאה ראשונה או שנייה. הפתעה נעימה אחרי היעדרות רבתי מהאתר או בכלל מהרשת. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה 16?? היא בת 13 מקסימום. התמונה טובה אבל יש לי הערה כללית, לדודי ולעוד המונים שחוזרים מהמזרח. כולם שם פתאום מתחילים להתעניין בצילום אנתרופולוגי עאלק. ולצלם ילידים, בעיקר ילדים בסביבתם הטבעית והמאוד עלובה. אני אומרת את זה גם לחברים שחזרו והראו לי תמונות. יש כאן מימד מובהק של ניצול. לילדים האלה אין יצחק קדמן. עוד הרבה הרבה לפני זה אין להם תזונה חצי ראויה. למה שתצלם אותם ככה, גם בלי לשאול רשות וגם אם הסכימו, (יש להם ברירה מול הכובש הלבן?!) חשבת להציע להם תשלום או אפילו ארוחת צהרים ברופיה וחצי עבור הפוטו-אופ? ואם כן, אז ההערה נשארת על תקן כללית בלבד. [ליצירה]
- [ליצירה] אלה הם חיינו השיר הזה, ובכלל השירים ששלך הם כמו להציץ לסלון של בית, כל בית בתל אביב או בפרבריה. אלה הם חיינו [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין שאף אחד לא התייחס לתיאור הכה פולני/בורגני/אופייני של משפחות שאנחנו מכירים מהבית (שלנו או של אחרים). בעיניי דווקא זה ההיבט שאם היית שם עליו את הדגש בתיאורים, היית מגדיל את הניגודים בין הרוחניות המופרכת של הבן הנזיר לבין הבורגנות המטומטמת של המשפחה. לפיכך היה הופך הסיפור למשעשע ואירוני הרבה יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] COOL MAN אמרת אייטיז שבית אותי - לא אכחיש זאת. [ליצירה]
- [ליצירה] הרגשתי סיפור שצריך להרגיש. נסה "אמוציונלי", או בעצם, "אימושיונאל", הרבה יותר מתגלגל. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובתי חשבתי לכתוב את זה "במשפט אחד", אבל כשראיתי את השיר הזה שלך, ראיתי שזה כל כך מתחבר ודווקא מתאים יותר כתגובה, בהפוך על הפוך: כשיש לי יסורי מצפון על כל השירים שלא הספקתי לכתוב ועל הסיפורים שאפילו עוד לא התחלתי, אני נזכרת להתנחם בכך, שאני לפחות בינתיים, חיה אותם. when i'm 64 אני רק מקווה שתהיה לי היכולת לזכור ולפרק את החוויות שצברתי לכדי מילים. ומצד שני הן בטח לא יהיו רלוונטיות אז. ועכשיו הן כן? אתמהה. זה אולי שווה דיון בפורום יצירה. [ליצירה]
