באור הכבוי ששם.
בדרך שהולכת ונסללת עם בוא הרגלים
שדורכות עליהם
בבדידות שאין בה מזור עד
המפגש עם בדידות נוספת
בצמיחה התמידית שמקיימת קמילה
בהיסוס שלא יודע
מה, ואיך
במה שעוד לא הובן לי, אשִיח
(ותִתעטף עלי רוּחי)
תאיר ארץ
-
עדיין מחפשת את המילים שלא נהגו עוד מעולם
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מעניין. קראתי את זה בעניין, ומצאתי את עצמי שואלת מהו ההבדל הדק שמכניס קטע כלשהו לקטגוריית שירה. אם הייתי קוראת את זה ברצף שורתי אחיד, לא חושבת שזה היה מוביל אותי לחשוב על קיטוע השורות, אבל זה מה שדווקא ריתק אותי, אולי. [ליצירה]
- [ליצירה] מנחם, ילד. אתם נוסטלגיה חמוצה-מתוקה. אוף, איך שהזמן לא ממתין [ליצירה]
- [ליצירה] אוך.. אוהבת מאד את הרעיון. יופי. הייתי מסוקרנת לראות שכלול, כלומר פירוט של מה שאחרי. [ליצירה]
- [ליצירה] בכל פרק אני שואלת את עצמי איך אתה עושה את זה.. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה, אבל הקטע הזה עשה לי רע מאד. זה משל למשהו? תיעוד של אירוע? או חלום שזה יקרה? מצד התיאור, חוסר האונים אכן זועק, מצד התוכן, לא פחות חשוב, הרוע זועק עוד יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מתפעלת כל פעם מהיכולת שלך לארוג יחד כל כך הרבה נושאים בקטע קצר אחד. יופי יופי יופי... [ליצירה]
- [ליצירה] אוהבת את הדימוי שלך לעלה. התלישות רק מתחזקת.. מאד נגע בי. [ליצירה]
- [ליצירה] רק בלי השורה האחרונה בבקשה.. צריכה לקרוא שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת לילד וחתלתול.. אהבתי מאד את הדימויים המדויקים האלה [ליצירה]
- [ליצירה] לי קצת קשה עם הגדרת היצירה כשירה. עדיין, סחטן על האומץ. [ליצירה]
תגובות