תודה לכולם :)
ליאורה, אנחנו חולקות את אותה הנאיביות.
חשבתי על המשפט הזה בעקבות הפחד של בן זוגי לשעבר, בעיניי אהבה היא באמת הרגש הכי חזק שקיים, אבל הוא הוכיח לי שיש אנשים שחושבים אחרת.
[ליצירה]
תודה לכולם :)
ליאורה, אנחנו חולקות את אותה הנאיביות.
חשבתי על המשפט הזה בעקבות הפחד של בן זוגי לשעבר, בעיניי אהבה היא באמת הרגש הכי חזק שקיים, אבל הוא הוכיח לי שיש אנשים שחושבים אחרת.
[ליצירה]
אביטל,
כן, זה כביכול מנקודת המבט שלי.
זה סיפור על בחורה שחבר שלה הכה אותה בסתר, ואף אחד לא ידע כי היא פחדה לספר, עד שבסופו של דבר הוא רצח אותה באכזריות.
נכתב בהשראת סיפורה של עינב רוגל ז"ל שנרצחה על ידי החבר שלה באותה התקופה, גלעד.
(למי שמכיר את הסיפור המזעזע.)
מורן.
[ליצירה]
תודה!!!
חיים ו"זו אני"..
התגובות שלכם ריגשו אותי נורא.
אני שמחה שאהבתם:)
"זו אני", בהתחלה התלבטתי אם לפרסם שמות כדי שלא יווצר מצב שהקוראים יזהו..אבל אז הבנתי שאין לי מה להסתיר, להיפך, אני מתגאה.
שוב תודה לכם.
:)
[ליצירה]
וואו.
בן, גרמת לי לחיוך הראשון של הבוקר בתקווה שימשך כך כל היום.
השיר מדהים וכ"כ נכון.
גם אם קצת כואב עכשיו, בעתיד בטוח יהיה טוב!
כי אכן, שום דבר לא נמשך לנצח...
תודה!
שבת שלום, מורן:)
[ליצירה]
וואו, בחיים לא הייתי מסוגלת לחשוב ככה.
אביטל את טועה לגמרי.
"את בטוחה שאהבת אותו?"
כן. בטוחה. ללא ספק. אהבתי הראשונה והיחידה (נכון לעכשיו היחידה)
וכן, גם אני אחת מאותם אנשים שמסתכלים אחרי הפרידה על התמונות ולוקח להם המון זמן להתגבר על זה.
שמחה לאיד? ממש לא.
להיפך, השיר רק בא לבטא כמה אני עדיין חושבת עליו וכמה כואב לי שהוא לא עובר הלאה, ועד כמה מצער אותי שאני כן המשכתי והוא תקוע.
רק בגלל שאני רוצה שיהיה לו טוב גם אחרי...
תהיי בטוחה שאהבתי אותו באמת, ואני ממש אבל ממש לא שמחה שהוא סובל.
מורן.
[ליצירה]
אינני יודעת מאיפה האומץ הזה מגיע, אולי מעצם העובדה שהאנשים הקרובים אליי לא מכירים את כל השירים שאני מעזה לפרסם פה.
תודה לך, על התגובות, ועל הנכונות לתקן ולשפר.
מורן.
[ליצירה]
(לחצתי אנטר בטעות)
אושרת,
אנוכית? למרות שזו שאלה רטורית אני חייבת לומר שהתשובה היא לא.
אנוכית לא, אנושית כן,
אמפטית.
שיר מקסים, כמו שאר שירייך.
תודה, מורן.
תגובות