"וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ"
הַשָּׁמַיִם בּוֹכִים
עַל מִי שֶׁמֵּת
בְּטֶרֶם מֵת
עַל אֶרֶץ שֶׁפָּעֲרָה פֶּה
עַל הַמְבַשֵּׂר שֶׁלָּנוּ
עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה
וּוַתֵּר
עַל הַמְלוּכָה
לְעֵת שֶׁנָּבִיא אֲנַחְנוּ
מְשִׁיחַ ה'
יאיר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לילד: אישית קשה לי עם השורה האחרונה בתגובתך פה לפניי. אנא ממך, אל תשתמש בהתנתקות כמטאפורה לכלום. היא חיה מדי ובועטת מדי מכדי לשמש מטאפורה. תגיד שההתנתקות משקפת, מבטאת, צורחת קריעה פנימית. התנתקות היא לא כלי להמחיש קטסטרופה. היא הקטסטרופה בעצמה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזו תמונה מדהימה! קבענו אותה כרקע במחשב שלנו. [ליצירה]
- [ליצירה] איכס. [ליצירה]
- [ליצירה] משל, נמשל... נו. אני נהניתי מסיפור טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכים עם ערוגה. בכל האחוזים שיש. הסיפור עם המג"ד תורם להבנת קונפליקט... [בשלב זה עצרתי כדי לא לפרשן יותר מדי. תקראו לבד. זה נראה לי שקוף] הציקה לי היומרה המתבטאת במלים "מבחינה מקצועית"... יש בעברית מלות סיוג אחרות: 'לדעתי', 'להרגשתי' וכו'. בשמחות. [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך פשוט ונוגע ללב. לו רק אפשר היה להזרים לנמעני המכתבים שלך ב"צורה" אם לא את תוכנם, לפחות את האהבה הגדושה השוקעת בהם... [ליצירה]
- [ליצירה] המשותף למלים שהמגיבה הנכבדה העירה עליהם שלא ניקדתי, הוא הימצאות סימן הניקוד צירי. בוודאי יתפלאו הקוראים, שהרי כן ניקדתי! ידוע שרבים מן המחשבים מפספסים משום מה את הסימן הזה. אני מרשה לעצמי להניח שזו הסיבה לתלונותיה. לגבי "בחלוני" - אני נשען על צורה קדומה. "עכשו" - זה הכתיב המנוקד התקני. כמו שהחודש הקרוב הוא "כסלו" מנוקד ו"כסליו" ללא ניקוד. עניין של ו' עיצורית בסוף תבה. [ליצירה]
- [ליצירה] בהצלחה מתקרבת!!! אני כמעט בן עשרים ושתים בן תורה ותיק ובת שרות לא עפעפה בינתיים לגרום לי להסמיק... די, נמאס לי לחרוז, זה מעייף! קיצור, למה להסתלבט על בנות שירות, מהתרשמותי זה יכול להיות ממש כיף ומועיל (וגם בתחושה הסובייקטיבית, שלא תמיד היא מנת חלקם של חיילי הגדודים, כמו ילד ידידנו, שיחלום על עפעופים לעברו). מה שחשוב, זה לגמור ת'תקופה הזאת ולא ללכת לכל מיני מדרשות שמנוונות את האמאמא של החשיבה העצמית, ודעתי ידועה! וגם שירו של נהר שלום אהוב ליבי נאה הוא, וראוי לכל בן תורה שדעתו כלה לקוראו! [ליצירה]
- [ליצירה] צריך להגיד: את כותבת מליגה אחרת ממש. כל מלה בשיר הזה מדיפה את ריחה המיוחד - אני מריח פה את ריח הרימונים והתפוזים ממש חזק, וגם את ריח העזים, ומרוב שהדימיון משתלט אני שומע את תל אביב הסואנת והשורקת (כבר בית הראשון, שעודה חוף וחול ושקמים). השיר הזה מטלטל. במיוחד "אני תועה בירושלים אתה בדרכים אל אלוהיך". אוהד מאוד. [ליצירה]
