פרידות חטופות
מפוררות את דקוּת שורשיי כאן
הרופפים גם כך .
ערב אחר ערב
וכבר לא נשארו סיבות.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] פוטו- בשבת אנחנו מגיעים לדרגת קירבה לאלוקים, כל אחד ממקומו שלו. והאבות מייצגים את דרגת הקירבה הגבוהה ביותר- הקב"ה כיוון אותם, התגלה אליהם וכו. [ליצירה]
- [ליצירה] :-) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, דיק :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית, חושבת שיש להשיב לכל אדם בצורה נאותה. שנית וקונקרטית , שלוש התקופות עולות בבירור מהשיר, העניין הוא לא בתוכן, אלא בעיצובו. החרוזים נדמים מאולצים (עטו-איתו) וחלק מהמילים מפריעות לזרימה ("נמרח"?!) . אני אישית גם לא מחבבת שימוש במושגים קלישאתיים ונפוצים ("יקרת לי מחיי" "אצעד אל השקיעה"), חושבת שמשורר צריך להמציא חדשים משלו. אבל זו רק אני :-) [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון גאוני! :-) גמני הייתי תולשת אם הייתי נתקלת. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השורה: "שורות נושרות ממעשיי". כך בדיוק. [ליצירה]
- [ליצירה] מניחה שהשיר הזה יעשה זאת עבורך .. [ליצירה]
- [ליצירה] "שעת בין ערביים של מוצאי שבת היא תמיד הארוכה ביותר", אוי זה נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] תמונת הזיכרון הזאת בעיקר גורמת לי לתהות האם ישנם עוד נערים המצטטים את אלתרמן או פן. [ליצירה]
