בשארית כוחותינו
נמלטנו.
נתת לי יד,
וביחד ברחנו משדה הקרב הזה
שיצרנו בעצמנו.
ואני,
מפוחמת כולי,
נתתי לך להוביל אותי
בשבילים הבהירים
שחרצו הדמעות.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... אכן ביזארי.. תמיד אני תוהה מה אתה ממציא ומה לקוח באמת מעולמך.. אבל כמו תמיד, מרתק וסוחף. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הסיפור נולד מתרגיל של כתיבת גירסאות שונות לכיפה אדומה, כך שהעניין היה די הכרחי :). יהיו גם איורים אי"ה בהמשך. [ליצירה]
- [ליצירה] ... למרות שזה היה צפוי מההתחלה, קבל קרדיט על ביצוע מוצלח. ובכל זאת, איכשהו, צורם לי. אולי כי יותר מידי אנשים שאני מכירה, או קרובים של אנשים שאני מכירה, חלו / נפטרו מהמחלה הזאת.. בשבילי זה עדיין טאבו מסויים, קשה לי קצת עם יצירות כאלה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממש חזק... דיבר אליי מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] .. וואו. ביום שאני אדע לצייר ככה, אני... אני.. אפרוש מהלימודים או משהו. וואו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... לא בטוחה שהבנתי (או בעצם- בטוחה שלא הבנתי), אבל.. נהניתי בכ"ז. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ההוא עם הנמשים (: צודק, ישרוּת זו באמת תכונה, זו דרך חיים. זה שונה מיושר. וחוץ מזה שכשאני כותבת ככה אני מרגישה כמו כל הרבנים הגדולים... תיכף אני גם אתחיל לכתוב "ייחדות" כמו הרב סלובייצ'יק. [סליחה על ההטפלות לפרטים הקטנים...] [ליצירה]
- [ליצירה] ... אמא'לה. ה' ישמור אותי. בחיי שלא היתה כאן בכתיבה שמץ של אירוטיקה. דייייייי, די לחפש מין בכל דבר. זה מעיק, בחיי. הצילו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... טוב. שיהיה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הוא יבוא. הוא תמיד בא בסוף. --- וכתבת את זה טוב מאוד. רק הערה קטנטנה.. בבית הראשון, אחרי "ואי שם אויב"- לא הייתי שמה פסיק. [ליצירה]
תגובות