הרבה חלל והרבה ריק.
חלקיק.
אני לא לגמריי מבין אם המשפט המסיים בעינייך הוא אופטימי או פסימי.
בכל מקרה בעניי זאת זכות עצומה ליות חלק מהאינסוף.
זה נותן כל כך הרבה מקום למלא בתוכן.
כל כך הרבה מרחב לגדול אליו.
וכמובן שאם אנחנו רואים את עצמנו כחלקיק עצמאי אנו נעלמים חסרי מהות ותוכן.
והתשובה לכך היא אכן לחיות בשיתוף עם האינסוף, כמו שהבנתי בשירך ממבט אופטימי.
מצטער אם פספסתי.
תודה על השיר מעורר המחשבה הזה. :)
[ליצירה]
הרבה חלל והרבה ריק.
חלקיק.
אני לא לגמריי מבין אם המשפט המסיים בעינייך הוא אופטימי או פסימי.
בכל מקרה בעניי זאת זכות עצומה ליות חלק מהאינסוף.
זה נותן כל כך הרבה מקום למלא בתוכן.
כל כך הרבה מרחב לגדול אליו.
וכמובן שאם אנחנו רואים את עצמנו כחלקיק עצמאי אנו נעלמים חסרי מהות ותוכן.
והתשובה לכך היא אכן לחיות בשיתוף עם האינסוף, כמו שהבנתי בשירך ממבט אופטימי.
מצטער אם פספסתי.
תודה על השיר מעורר המחשבה הזה. :)
[ליצירה]
זו גם אחת מדרכי העבודה בחינוך מיוחד.
לתת לילד פיסת קרקע= הרגשת ביטחון ויציבות על ידי כך שנותנים לו בהתחלה להיות באוטיזם שלו...ואף לעיתים מצטרפים אליו לשם כך...ואט אט הוא בונה את עולמו...ומבין שכאן זה עולם אחר.
יפה.
[ליצירה]
יורם תומר ומעוז צור יקרים...דברים יפים אמרתם ואמן..
יורם, המילים ב'ציפור לבנה' נכתב לאדם אחר ..אך בזכות תגובתך..הסתכלתי עליה הפעם בצורה שונה...ולקחתי את מילותיי לעמוד בהם בעצמי.
תודה רבה שהארת את עיניי.
מעוז צור, הדברים שאתה כותב תמיד משרים נחת ומחממים את הלב. תודה.
ושוב תודה לשניכם. 8)
[ליצירה]
וואי..איזה יופי...גם בלי הבית האחרון.
אבל הבית האחרון נותן לכל השיר רובד עליון יותר...
מכניס עוד ישות לתוך השיר מלבד הטבע והאדם עצמו.
ועוד איזו מחמאה נתת לה!!!!! 8-) 8-) 8-)
תגובות