כבר נובמבר
באור הסתוי
אני חושבת על אורפיאוס
השאול נושך בעקביו
שלא אשכח את חלחלת הבשר
כשהיא משתוללת
גם האהבה שותתת תחתיה
אריאן סולאל
-
חיפאית, כותבת שנים רבות, סוף סוף מעיזה להציץ מתוך המגירה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מתהומות יאוש ושכול אל חיים חדשים ? האם הבינותי נכון ? אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכן על התגובות. לא כתבתי בעבר על איקרוס, מלודי אמילי. בנראה התכוונת למישהו אחר [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה. אם מותר להציע, הייתי מוותרת על "אנשים היו שוחרי אמת ולא זייפנים שמוכרים בגרוש אהבה" השורות האלה פוגמות, לדעתי, באופיו הפיוטי כל כך של השיר. הן מסבירות מדי. [ליצירה]
- [ליצירה] סגורה לרגל שיפוצים כמו כל שיפוצניק המכבד את עצמו, עזב באמצע. חביב מאוד הדימוי עליו מתבסס השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון יפה - השראה אלוהית ושירה אלוהית. מי אינו שואף לכך? [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא ! אכן לא רק היופי הוא בעיני המתבונן בלבד. [ליצירה]
- [ליצירה] היטבת לתאר את הקלות הבלתי נסבלת של הזלזול בחיי אדם הפושה בחיינו ואת ההתנערות מאחריות. מה חבל שדבריך יפלו בודאי על אוזניים ערלות ועולם כמנהגו ינהג. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד את השיר, פרט ל"ובעיקר מרגשות" השובר את הריתמוס ואת יחודיות הדימויים של השיר. כדאי אולי לחשוב על סיום אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] אם אלוקים אינו ניתן להבנה על ידי בני אנוש בשכלם המוגבל, כיצד יתכן שאלוקים עוסק בפעולה כל כך אנושית כמו ציור ? או אולי לא הבינותי את כוונתך ? אשמח לקבל הסבר. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים לשיר. האדם אכן איננו ולא במקרה. חווה בודדה במאבק עם תאוותיה ועם אלוהיה. הכוונה לא היתה שהיא משתעשעת עם הנחשים. היחסים בינה לבין הנחש טעונים . הם רוגמים אותה והיא משסה בהם. השורה האחרונה אינה מופנית אל הנחשים אלא אל אלוהים. את גן העדן כבר הפסידה, את ילדיה היא יולדת בצער על מנת שימותו בבוא היום, לכן היא מרשה לעצמה לתת דרור לתאוותיה, שהנחש והתפוח מסמלים אותן. [ליצירה]
תגובות