...התיבה הזאת תתמלא בזכרך
שייקוש .
-
היי
אני שי בן שלושים
אומר תודה
,גם לטוב
אומר שלום גם להיא שהלכה,
מחייך
גם להוא שהכשיל,
מחבק גם את ההוא שהרבה זמן לא בא,
במילים אחרות
מנסה לחיות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כל כך הרבה בכל כך מעט! מדהים! [ליצירה]
- [ליצירה] אם זאת תיבת פנדורה זאת בעצם קללה, לא? ומצד שני זאת גם ציפיה לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב) שגרמה לדובר אותה הנמענת... ובנוסף, אם היא תתמלא אבוי אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות. ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה? והמשפט הזה מביע שאיפה שכל הצרות יתכנסו חזרה לאותה התיבה? מחליף פנים כזיקית:) אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] שלום מלודי באמת אפשר להשליך המון על המשפט הזה. פנדורה היא הכותבת או הנמנעת? אני עד עכשיו לא יודע שי [ליצירה]
- [ליצירה] אז אולי עכשיו תרחיב ותכתוב על זה משהו מעבר לגימיק במשפט יחיד. וכך אולי יתבהרו לך דברים. יום נעים אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] היי כרמית קסם של שיר מילים שרות מלטפות את הקריאה ממש אהבתי שי [ליצירה]
- [ליצירה] לא ישכח ולא יסלח. עוד נחזיר כל גרגיר. חזק!!! [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד מאוד. מקווה שהפסקת לאסוף טבעות. ועברת למלחיות או מפיות או משהו בסגנון. [ליצירה]
- [ליצירה] שלום למוריה ולמלודי. קודם כל תודה רבה שהגבתם מוריה, שמח לשמוע שמשהו זז אצלך בלב בעקבות השיר. מלודי, אני לא יודע בדיוק למה התכוונה "במתפזר" אשמח לדעת. תודה שי [ליצירה]
- [ליצירה] אויש איזה שיר עצוב. אבל יפה יפה אולי כל פעם צריך להחזיר חבל אחד פחות עד שכבר לא יוותרו חבלים. ואז תצאי לחופשי לתמיד. [ליצירה]
- [ליצירה] אביתר כמה שאתה צודק למזלנו, זה לא לעד אבל ברגעים, בתקופות מסויימות אנחנו מקנאים באלה שאין להם אהבה. חזק שי [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של מילים, כמו דבורה שכותבת דבש שיר יפיפה שי [ליצירה]
- [ליצירה] המציאות עולה על כל דמיון בידך הכוח והיכולת להפוך מציאות לדמיון או להיפך שי [ליצירה]
- [ליצירה] מסכן הסוס שנמצא בשדה מוריק אבל מחכה שמישהו יתן לו את הדחיפה הקטנה שינדנד אותו מצד לצד. מסכן האדם שחי בעולם אבל לא יכול לעשות בו כרצונו. אלא רק לחכות לדבר ההוא שינדנד אותו קצת מצד לצד ויגיד לו, "הנה אתה רואה איך אני דואג לך". עמוק ויפה. שי [ליצירה]
- [ליצירה] היי ממש יפה! כמעט לכל אדם שכותב יש מגירה מלאה שירים שהוא יודע שרוב הסיכויים שאיש לא יקרא אותם לעולם. אבל למרות זאת הוא ממשיך לכתוב. סוג של פורקן. פעם חשבתי על זה שמזל שאדם כותב כי ככה יש לו זכרון למשהו שקרה. ויותר מזה כמעט לכל האנשים יש אותם סוג של חיים. גדלים, מתבגרים , נופלים, מתאהבים, נפרדים, חוזרים, מצליחים נכשלים וכן הלאה. כמעט כולנו חיים אותו צורה של חיים. וככה נראה לי היה מאז ומעולם. אבל למרות זה תמיד נדמה שלמשוררים יש חיים יותר מעניינים. למה? כי זה כתוב. תודה רבה לך אחלה יום שיהיה שי [ליצירה]
תגובות