החורף משתולל,
כמו להוכיח שהוא יכול.
בהתרפסות של ילד
מגיח במעטה לבן ועם חיוך ממיס,
חוצה גבולות.
הרוח מייללת בחוץ
אבל בפנים כבר נובט לי אביב.
משהו טוב קורה לי,
עוד לא יודעת מה—
זה לא משנה.
העיקר שקורה.
וואו! תגובה מהבוס הגדול! ((:
אני יודעת שהיה אפשר לעבוד על הניסוחים.
בד"כ אני מאוד דייקנית בניסוח של השירים שלי..
בדיוק בגלל זה קראתי לזה "לא בדיוק שיר".
אבל.. נראה, אולי אני עוד אשפצר את זה.
כרגע היה לי חשוב לפרסם את זה ככה, איך שיצא, איך שהרגשתי...
הי מתקרבת - - משום מה השיר הזה ישר גרם לי צורך לשנות ניסוחים קטנים.
לא לגעת ברעיונות עצמם. את זה אני לא יכול לעשות. רק להוריד מה שלא חייבים...
הנה ניסיון ..
החורף משתולל
מוכיח כי הוא יכול
כמו ילד מתרפס.
מגיח במעטה לבן, עם חיוך ממיס.
חוצה גבולות.
בפנים כבר נובט האביב
משהו טוב קורה לי.
לא יודעת מה.
זה לא משנה.
בעצם לא יודע אם זה משנה..
תמיד כיף לקרוא אותך.
אני לא הייתי מוותרת על השורה האחרונה. הייתי מנסחת אחרת, אבל ה"העיקר שקורה" הוא נותן כמו נופח של קוצר רוח. של ציפיה. פחות פסיביות מלתת את ל"זה לא משנה" לסיים. זה אחרת כשמורידים לגמרי.
(ואיזה כיף לקרוא שכותבים לך "יפה כרגיל". יה, ממש מלבב.)
וגם לקרוא עשה לי כיף. והכוונה באמת ל"כיף". תחושה כזאת שהכל יסתדר.
ב"ה
יפה מאוד!
מסכימה שאפשר לעשות כמה ליטושים, אבל דווקא עם הדרך שבה מנחם ניסח את זה אני פחות מסכימה... אני מאמינה שאת תשכילי לעשות את השינויים במו אצבעותייך.
ובקשר לשורה האחרונה - אני מכירה את ההתלבטות הזאת, הרבה פעמים קורה לי שיוצא לי ככה, שהשיר כאילו נגמר, אבל יש לי עוד שורה להוסיף, והמשמעות שלה חשובה לי. בדר"כ אני מורידה בסוף, במחשבה שלא צריך יותר משורת "מחץ" אחת בשיר אחד. כמה כבר אפשר להעמיס על גבו. או לא מחץ - סיום, נקודה, רעיון, מה שתרצי. בכל אופן, אם חשוב לך שידעו את העניין של העיקר שקורה - אפשר למצוא דרך לשלב את הרעיון הזה בשיר עצמו או לעצב את זה כך שזה יסתדר טוב בתור שורה סופית. אני לא חושבת שיש טעם לנסח מחדש את השורה המסויימת הזאת, אין שום בעייתיות בניסוח שלה, הבעייתיות היחידה היא בצורת החיבור שלה לשאר השיר.
בכל אופן, שיר יפה (אלא מה..)
לילה טוב
מישי
[ליצירה]
...
וואו! תגובה מהבוס הגדול! ((:
אני יודעת שהיה אפשר לעבוד על הניסוחים.
בד"כ אני מאוד דייקנית בניסוח של השירים שלי..
בדיוק בגלל זה קראתי לזה "לא בדיוק שיר".
אבל.. נראה, אולי אני עוד אשפצר את זה.
כרגע היה לי חשוב לפרסם את זה ככה, איך שיצא, איך שהרגשתי...
[ליצירה]
.
הי מתקרבת - - משום מה השיר הזה ישר גרם לי צורך לשנות ניסוחים קטנים.
לא לגעת ברעיונות עצמם. את זה אני לא יכול לעשות. רק להוריד מה שלא חייבים...
הנה ניסיון ..
החורף משתולל
מוכיח כי הוא יכול
כמו ילד מתרפס.
מגיח במעטה לבן, עם חיוך ממיס.
חוצה גבולות.
בפנים כבר נובט האביב
משהו טוב קורה לי.
לא יודעת מה.
זה לא משנה.
בעצם לא יודע אם זה משנה..
תמיד כיף לקרוא אותך.
[ליצירה]
אהבתי
מאד מאד!
מאד מתאים ליום חורפי שכזה. מן כיף כזה של כירבול.
גם אני חושבת שכדאי לוותר על השורה האחרונה. או לנסח אותה קצת אחרת. חוץ מזה מושלם!
[ליצירה]
מה?
אני לא הייתי מוותרת על השורה האחרונה. הייתי מנסחת אחרת, אבל ה"העיקר שקורה" הוא נותן כמו נופח של קוצר רוח. של ציפיה. פחות פסיביות מלתת את ל"זה לא משנה" לסיים. זה אחרת כשמורידים לגמרי.
(ואיזה כיף לקרוא שכותבים לך "יפה כרגיל". יה, ממש מלבב.)
וגם לקרוא עשה לי כיף. והכוונה באמת ל"כיף". תחושה כזאת שהכל יסתדר.
[ליצירה]
...
ולפעמים,
האי לא יודע
עד כמה הוא חשוב לאדם שלו.
עד כמה הוא מציל אותו מטביעה במים גועשים.
לפעמים,
החיבוק לא מבין
שהוא הדבר הכי טוב שקרה לאדם שלו.
שרק רצה לקבל חיבוק.
בקבוקי הזכוכית נשלחים ריקים,
אין בהם משמעות.
האדם כבר נתן את כל מה שיכול היה להיות בהם-
לאי שלו,
לחיבוק שלו.
[ליצירה]
...
בן,
אני מבינה את הצורך לכתוב ולפרוק.
אבל קודם כל.. אצלי, לפחות, ישנם שירים שאני כותבת אך ורק לעצמי. לא חושבת שמשהו טוב יצא מכך שאנשים אחרים יקראו.
בעניינים שבין אדם למקום, ובפרט בעניינים כאלה, אני חושבת שחז"ל כבר הגדירו את הגבולות ואמרו שווידוי עליהם הוא בין האדם לבין קונו בלבד.
ולא סתם.
ואם תאמר שפרסמת כדי להעלות למודעות- הרי שאני בטוחה שהמודעות לתופעות האלה קיימת.
מה גם, שאולי כשכתבת התכוונת להביע זעקה.. ניתן לפרש את השיר גם אחרת. ועובדה שיש מי מבין המגיבים שגם עשו זאת..
זה מה שאני חושבת, לא מנסה לפגוע או להתנשא חלילה, פשוט- מרגישה חלק מהאתר הזה ואכפת לי מתוכנו ומצורתו...
[ליצירה]
...
זה דווקא מה שאהבתי פה.
אני הרגשתי דווקא שהתיאור היה של תהליך שעובר על הבחור במהלך הפגישה- מהבחור הציני והאדיש, עד להבנה והזדהות עם מה שעובר על הבחורה מולו, עד שהוא רואה אותה באמת כאדם עם אישיות ועם חיים, ולא סתם איזו "מדוייטת" חסרת משמעות.. ואפילו שהוא לא מגלה בה עניין רומנטי- הוא מצליח לראות מעבר. וזה יפה.
או שלא הבנתי נכון..
[ליצירה]
...
הבית האחרון הכי טוב. (ודווקא בגלל שאין בו שיבוצים משיר השירים).
מבחינה סגנונית זה, בעיני, אחד הפחות טובים שלך.
אבל יש שירים שזה ממש לא חשוב. ממש אפשר לשמוע את הזעקה שמסתיימת בקול ענות חלושה, בקול דממה דקה ומהוסה ומפוחדת.
כל משבריך וגליך עלי עברו ואף על פי כן.
[ליצירה]
...
צריך אומץ לצלם ככה. (אפילו שהוא נתן רשות, אז מה).
לי עוד אין כזה.
מפחדת, כנראה, להסתכל לאנשים בלבן של העיניים.
תמונה טובה מאוד. אלכס ליבק משהו.
[ליצירה]
[ליצירה]
..
זאת הייתי אני שכתבתי על החומצה.
אני יודעת שמלח וחומצה הם שני דברים שונים..
אבל מלח לא ממיס בני אדם...
אז הייתי צריכה להשתמש במילה חומצה.
תגובות