"זה מסוג הדברים שפוערים לי חור בלב", אמרתי.
"הוא מספיק מחורר, לא?", ענית.
ואני, שלא יודע להכיל כאב כה מוחשי,
לא ידעתי את נפשי.
ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . ב"ה יפה, אבל היה יותר חזק אם היית מבטל את החלק האחרון. משהו כזה: "זה מסוג הדברים שפוערים לי חור בלב" "הוא כבר מספיק מחורר, לא?". סתם, דעתי הבלתי חשובה. פשוט אם לא מוסיפים אחרי זה משהו נשאר ההד של המשפט האחרון ביתר עוצמה. [ליצירה]
- [ליצירה] משותף לכולם מדהים איך הצלחת לבטא במילים כאב, שנגע כמעט לכולנו. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. דיבר גם אלי מאד. זה באמת שינוי דראסטי. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר [ליצירה]
- [ליצירה] תודות למגיבים, וגם התייחסות לתהייה חוזרת: לגבי הבית שמגלגל את השורש ט.ר.ף בכל מני הטיות. זה נובע (בדיעבד, זה לא ממש מודע) משני דברים: 1. להעביר את הבלבול שנגרם לדובר, וכמו שמישהי אמרה כאן "הנשימה שנעתקת". גם השפה נעתקת מפיו והופכת למצומצמת, ממש כמו החזרה המגומגמת על "כמו, כמו". 2. ט.ר.ף = טרף אבל גם טירוף... אני חושב שזה עובר איפהשהו בתת מודע בזכות המצלול, אבל אולי לא. ושוב תודה, הוא באמת היה יפה מאד אותו אחד :) [ליצירה]
- [ליצירה] לא כל כך מופרך לאה גולדברג כבר כתבה: "ורק לערב צבע של תפוז"... :) אני מאמין ששי מודע לזה. שיר ייצרי. אני אוהב שירים ייצריים. [ליצירה]
- [ליצירה] קשה קשה שי, היטבת לעמוד על אחד הקשיים הגדולים. עשורים רבים בלשנים ופסיכולוגים מנסים לבחון את הקשר שבין השפה אותה דובר אדם ובין המציאות והדרכים לתאר אותה. בינם יש הטוענים שהשפה ממש מכתיבה לנו את המציאות. ואף דוד גרוסמן כבר עסק באחת ממסותיו בסוגייה, כשתהה האם לפני המצאת המילה "תסכול" (יחסית לא מזמן) אמנם לא יכלו דוברי עברית לחוש את תחושת התסכול שחשים דוברים שנולדו לעולם בו המילה קיימת. ובאמת, תנסו רגע לדמיין שהמילה לא קיימת ועכשיו תתארו תחושת תסכול. קשה, קשה. תודה שי. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטער לא התכוונתי ליצור ציפייה לשורת מחץ. מדובר סה"כ בשלושה פרגמנטים שנרקמו אצלי בזמן האחרון והרגשתי שהם קשורים זה לזה וראוי שיופיעו יחד. את האחרון מביניהם כבר העליתי לפני שבועים בנפרד, תחת השם ציפורני הזמן, ועכשיו מחקתי אותו וצירפתי אותו לשניים החדשים. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נהדר. גם המבנה גם התוכן. האם עלי להסיק ממנו שנפרץ הסכר ? [ליצירה]
- [ליצירה] אני בעד לחבר אבל לא בסוף כי אם לפני הבית האחרון כך שהשיר יסתיים עדין ב"רבים" וגם הייתי הופך את "אותך מפספסות" ל"מפספסות אותך". [ליצירה]
- [ליצירה] אני מניח שזה ציני ובין היתר נועד ללעוג לנתן זך ולפואטיקה שלו. לי אין בעיה עם זה :) לא הבנתי מה זה המשפט שבהמלצה " ואותי כפתו בעוצם זעמם" וגו', ומה הקשר שלו לשיר. אשמח להסבר ! [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לאפרת היי אפרת וקודם כל תודה אני נוטה להסכים אתך לגבי הסיום פשוט זה נכתב במשיכת קולמוס ורק עכשיו קצת שיפצתי, גם בשאר הבתים אולי ינעם לך יותר ובנוסף, הצבתי לעצמי מגבלה קצת בעייתית אבל אני מעדיף לכתוב לך את זה בפרטי :) ארז [ליצירה]
תגובות