משהו אוכל אותי.
משהו נוגס בי בכל פה, זולל
חלקות מדושנות.
אני אכולת געגוע.
וכל החכיונות האלו
מותירים אותי צמוקה
כזכר לימים עברו.
ועיניים חומות גדולות מרחפות באוויר.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... מביט, הרי לך כלל: כל פעם שאני מפרסמת פה קטע, זה בגלל שלא הצלחתי לכתוב שיר. כלומר, הקטעים שלי הם שירים מפוספסים. או משהו... (ו-נו, חבר'ה, אפחד לא כבר לא מזהה ציטוטים מרחל?) [ליצירה]
- [ליצירה] ... חזק מאוד. אבל למה ללכת רחוק עד לסמינרים החרדיים?... [ליצירה]
- [ליצירה] ... |מזדהה| [ליצירה]
- [ליצירה] ... וואי. מקבץ יצירות טובות לפני שבת. איזה כיף. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוי. אוי. זה נורא. --- יש קטע כזה ב"סודות ושקרים". רואים פרופיל של אישה, בלונדינית, נאה.. מתכוננת לצילום. אחרי שהצלם מסיים, היא מסתובבת, ורואים שהחצי השני כולו מצולק, כתוצאה מתאונה... [ליצירה]
- [ליצירה] ... גנץ, האי-מייל שלי חזר לעבוד. *מתקרבת*, עניינית כתמיד. [ליצירה]
- [ליצירה] .. אוהבת את מה שאתה כותב, הגם שלא תמיד מבינה. בשיר הזה דווקא.. לא יודעת, משהו בסגנון לא מספיק מהוקצע לטעמי. וברכותיי ליצירה ה-4000.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יפה מאוד. דוגמה מעולה לביקורת שִירִית עדינה (:. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני חושבת שהאחד הזה נשאר שלם כשהוא אמיתי, וכשהשניים שמרכיבים אותו זוכרים שהם אחד עכשיו-- וזה אומר שכל אחד מהם צריך להקריב משהו מהעצמיות שלו. מהעצמאות שלו. וזה לא פשוט. ולפעמים אתה בעצמך גורם לפירוק האחד הזה, כי אתה עדיין לא מוכן ולא בשל לויתור הזה, שהוא ויתור גדול. ולפעמים גם השני, הוא לא השני האמיתי שלך, ולכן אתם לא יכולים ליצור אחד שלם שגם יחזיק מעמד. ולפעמים זה פשוט ככה, ואי אפשר להסביר את זה, ושום דבר לא מנחם, וכבר נגמרות הדמעות ורק נשאר הצורב הזה בגרון, והמחנק הזה, והלב שנחבט כל פעם שמתעוררים בבוקר ולא זוכרים למה מרגישים ככה מוזר, עד שנזכרים. ואז, בום. --- ולפעמים צריך לקחת נשימה עמוקה, ולדעת שעוד יהיה שני, ועוד תתחברו לאחד, ועוד יהיה כל האושר הזה. בע"ה. |חיבוק גדול| ושבת שלום.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... וואו. כתוב מעולה. וצובט... ): [ליצירה]
תגובות