נפגשנו לקפה של בוקר,
בינות לעצי הדובדבן.
לבשת את שימלתך הפרחונית,
אני לבשתי לבן.
עם ליטוף הרוח,
ליטפתי אותך גם אני
חיוכך מציץ-צחור כשלג,
כשראשך מתרפק בחזי.
לחשנו את הנצח,
ידענו עד אין סוף
יד ביד לבטח
טיילנו על החוף.
וסוף.
[ליצירה]
קליל.
השורה "רק רוח אמת של חורף עקשן" הפריעה לי קצת, כי השיר באמת קליל, חביב ונעים, אבל "רוח אמת" מנסה להכניס כאן תכנים ועוצמות שלא נמצאות בשאר השורות, הייתי מתאימה גם שורה זו לרוח השיר (תרתי משמע) ומשאירה אותה בפשטותה: "רק רוח קרירה של חורף עקשן" או משהו בסגנון...
[ליצירה]
בוקר טוב בהחלט! יפה ביותר, ואם יורשה לי- לא ראיתי מקום להתחלת שורה בשורה שלפני, לאמור- בשורה- הרוח מניע קלות .... המילה האחרונה, מקומה בשורה החדשה ועל אף, שאני יודעת שזה נעשה בכוונה, לעניות דעתי (ובאמת- היא עניה), חיתוך שורות לא מתאים בשיר זה. הוא מקסים ביותר גם בלעדיו....
לחיי בקרים אופטיים, שטופי שמש, ירק ואור!
איה :)
[ליצירה]
בעודי שומעת ברדיו את השיר של ריטה ורמי "זמן שנשאר ואין רחמים", נתקלתי בכותרת יצירה זו, המקריות חייבה אותי להציץ ולקרוא, וטוב שכך.
כמה חוזק, איפוק עוצמתי, ביקורת שקטה וכ"כ חזקה ומנערת.
נוקב, עדין, חזק, מצויין!
[ליצירה]
תודה :)
בועז- האם כל יצירה מחייבת מסר? האם לא די בתיאור, בשירה, באמירה פשוטה, גם אם לא נוקבת, על רגעים, סיטואציות, רגשות?
מה שחוק? האם תוכל להסביר?
[ליצירה]
מצויין, הכל ביצירה הזו- פשוט נהדר בעיני,
הייתי משנה את הגוף השני במשפט האחרון, לגוף שלישי, -"השאירוני בבדידותי"... כי למעלה יש את "בטח מצפים, לא יודעת, זה נשמע לי מתאים וזורם יותר...
[ליצירה]
שלוש נקודות בסיומה של שורה, משאירות מקום לכל אחד לחבר את ההמשך שלו... עיין ערך :)
אם אתה ממש מתעניין והמתח הורג אותך בנוגע לכוונה שלי- ולמה אני התכוונתי- אשמח לשתף אותך בהזדמנות.
איה :)
תגובות