נפגשנו לקפה של בוקר,
בינות לעצי הדובדבן.
לבשת את שימלתך הפרחונית,
אני לבשתי לבן.
עם ליטוף הרוח,
ליטפתי אותך גם אני
חיוכך מציץ-צחור כשלג,
כשראשך מתרפק בחזי.
לחשנו את הנצח,
ידענו עד אין סוף
יד ביד לבטח
טיילנו על החוף.
וסוף.
[ליצירה]
שי יקירי, זה יפה מאוד, הדימוי בבית הראשון, ההתפתחות בשיר, יפה מאוד!
הייתי אולי עושה רווח בין השורה הראשונה לשאר השיר, כי היא-היא משמעות כל היצירה, אליה חוזרים והיא הפספוס שמובא כבר בהתחלה אבל מושך את הקורא לקרוא הלאה, למה מאוחר מדי, ומה היה קורה אילו....
יפה מאוד!
[ליצירה]
רעיון יפה, גם השימוש בדימויים- על אף שאינם חדשניים, זה לא מרגיש נדוש מדי. אבל- אני מסכימה עם שנכתב פה קודם- נדרש עוד קצת ליטוש, לפעמים ההרגשה היא של ניסוח ילדותי ויש שורות שפתאום בגרות ניכרת, חסרה לי קוהרנטיות ביצירה...
תגובות