את הולכת לישון.
נישארתי עם בובת הסמרטוט הישנה
חיבקתיה חזק ונזכרתי
שכשהייתי קטן
ואמא ישנה צהריים
לא הורשיתי לצאת מחדרי
וכשהגיע ערב
ריח חריף נמהל באויר.
שתים עשרה בלילה
מצאת אותי רועד מקור לבד בחושך.
>בעקובת מקחר שנשעה באוניבסטירת אנגילת, זה לא מנשה באזיה סדר אתה כתוב את האותוית כל עוד האות הרשואנה והארוחנה בקמום הכנון. השאר יוכל ליוהת בגלן שלם ואתה עיידן יוכל לרקוא בלי ביעה. זאת בלגל שנאו לא קוארים כל אות בעמצה אלא את כל המליה.
[ליצירה]
>בעקובת מקחר שנשעה באוניבסטירת אנגילת, זה לא מנשה באזיה סדר אתה כתוב את האותוית כל עוד האות הרשואנה והארוחנה בקמום הכנון. השאר יוכל ליוהת בגלן שלם ואתה עיידן יוכל לרקוא בלי ביעה. זאת בלגל שנאו לא קוארים כל אות בעמצה אלא את כל המליה.
[ליצירה]
והרי המיותר:
בית שני: "הוא ניסה לחזור אל הקן." כהקבלה ל"שיסיע אותו לעבוד בבית האבות"? לא כל כך עובר. אבל נסיון יפה.
"ולא הצליח לעוף." -זה מובן מהשורה לפני כן. לכן מיותר.
בית ראשון: הוסף "הא" ב"שיסיע אותו לעבוד( )".
שורה אחרונה מיותרת. המלוכסנות אומרות הכל.
ואולי כך יראה:
הוא עמד בתחנה כמדי בוקר
מחכה לאוטובוס
שיסיע אותו לעבודה
בבית האבות.
"היום שבת", אמרתי,
"ואין אוטובוסים".
הוא הביט בי משתאה
בעיניו המלוכסנות,
אבל לא יכולתי לעזור.
*
ראיתי עורב שחור
מקרטע על הדשא
וכנפו האחת שמוטה.
הוא הביט בי מתחנן,
כמבקש את רחמיי,
אבל לא יכולתי לעזור לו
כי אינני יודע איך עפים
עם כנף אחת שבורה.
בטוב- שי.
תגובות