[ליצירה]
אוי אימי
מה רבו דמיונותיך
מקום אח"מ
בליבי רק לך
ואם אורז תרמיל
לעת ליל
הולך לקצור
תבואת
זרעך
וכשיאיר האור בחלונך
סלסלה גדושה
תחכה לשולחנך
היי שמחה
אם גדולה
יודע אני
גם את הדרך חזרה...
[ליצירה]
שיקה בן דודי היקר
הפעם קשה לי מעט עם השיר
התחברתי ל-2 דברים במיוחד:
המשפט הראשון יכול להיות "במשפט אחד" מעולה
ו"עצימימים זהים" נשמעים צמד שההשראה שוכנת בקרבם
משפט הציטוט נראה לי בדיחה לא כל כך מוצלחת כיוון שהוא צפוי
ואין זרימה בין משפטי השיר
אני יודעת שאתה מסוגל להרבה יותר
צחית
[ליצירה]
זה העלה לי אסוציאציה
על אמנית עכשוית בשם סיגלית לנדאו
שיצרה ארטיקים בדמות מוכרת הגפרורים הקטנה
(ילדה קטנה ועניה שקפאה בחוץ בלילה)
והסתובבה עם משאית מערבל בטון מנגנת
וחילקה את הארטיקים לעוברים ושבים
שליקקוהו בהנאה
ואף צולמו צילומים של כמה מהארטיקים שנזרקו לריצפה ובהם מתועדת דמות מוכרת הגפרורים הנמסה לאיטה בעוד רגלי ההולכים והשבים עוברים מבלי משים
צחית
[ליצירה]
מסכימה עם איה
חוזק השיר מתחיל במשפט :"ורק הנדנדה..."
ותחילת השיר מצריכה ליטוש
לתת לנו תוכן פחות צפוי,יותר מעורפל שלא יכניס לנו יותר מדיי לפה כלומר ישאיר לקורא מעט מקום תהיה ,חשיבה,מסתוריות
צחית
[ליצירה]
יורם ידידי
ככל שאני הופכת בשיר שוב ושוב
יש בי תחושה
שהבית האחרון הוא החזק שבבתים
ויכול בהחלט להחזיק את עצמו
(ממליצה גם לך בחום לקרוא מעט שירי הי קו יפאנים )
צחית
[ליצירה]
אוסף טרמפיסטים יקר
רק השם שלך מעורר הרהור
מהיותי ציירת,אני נמשכת לטיפוסים צבעוניים
יש משהו בבחירת הדמות שאתה נותן לה ברגע זה זרקור כמעט בחסד,הדמות שתמיד שם בשבילינו ויעודה מסתיים עת נרד ונשכח
אוסף הטרמפיסטים שטורח לראות באנשים בני אדם ולא נוף טורדני כשאר לוחצי דוושת גז מערפליי עיניים ואין לו תמורה מלבד שיחה ,שטיפת מבט ותודה רבה עייף וחייכני
מעניין עד לאן תוכל למתוח את דמותך