יצור חביב ובלתי מזיק. מרבה לישון, ומרגיש הכי טוב בסביבה חורפית. אוהב נורא חתולים, נגינת כינורות, מעשים טובים ואת הספר שלושה בסירה אחת.בפעם האחרונה שבדקתי גילי היה 21
[ליצירה]
מסכים לחלוטין עם מי שמעלי:
ואם יורשה לי לצטט הייקו קטן משלי:
שירה היא מילים
למה שאי אפשר עוד
לומר במילים
(לא הייקו כזר למהדרין אמנם, כי אין תיאור של מצב טבע בהתחלה, אבל נניח...)
:-)
מקורי, מקסים. אחותך הקטנה עוד תהיה גדולה.
[ליצירה]
את טובה, את יודעת?
:-)
נקודת מבט חדשנית ונועזת. במקום להלל על הקבוע, ולידום נוכח המשתנה, המפליא, הנורא, את מבקשת לידום על הקבוע, ולהזדעזע ממנו כמו מן המשתנה.
"ריצוד קווים מרוסקים של אור שחר על הקיר שלי ועל הרצפה", זאת שורה הרבה יותר מפנטסטית.
מקסים.
[ליצירה]
אני לא ממש מבין למה,
אבל השורה האחרונה בשיר, היא כל כך כל כך אינטימית, כל כך נשית, כל כך נהדרת. שורה כזו שמפחיד לגעת בה בידיים לא נקיות.
שיר מקסים. אם כי אני חייב להגיד שאני לא כל כך אוהב את השימוש בדימוי הפירורים, הוא קצת שחוק. פירורים, שברים וכו'. את יודעת.
אבל זה שיר נפלא. את כל החלק הראשון שלו (עד הסוגריים) בכלל לא קראתי כשיר אהבה, אלא כמשהו יותר קוסמי, יותר בכיוון הארספואטי. רחמים שהם אדוות כאב. *זו* ארספואטיקה. נפלא, נפלא.
רחמים שהם אדוות כאב.
[ליצירה]
אהבתי במיוחד את
"ערים בצורות מסכנות" ואת "אל תכה בסלע/לא נותרו עוד דמעות".
אה, וגם "נשתוק את כל המילים/שנאמרו כהסוואה" זה משפט ממש מוצלח.
בסה"כ שיר יפה, אבל הוא לא הצליח לגעת בי עמוק מידי.
(ובבית השני, זה לא צריך להיות "שהמתינו לזמנן"?)
[ליצירה]
אין לי ספק,
שזהו אחד השירים היפים ביותר שקראתי מימי.
אילו מילים נוגות ויפות! וגם המשקל (חוץ ממה מעידות) כל כך מושלם!
וכל האווירה של השיר, ו...אין.
שיר זה הוא מדהים עד בלי די.
וגם לי שלוש האחיות האפורות הזכירו מייד את אורדו ארוון ואורגוח היקרות, שארגו את רקמתו של טרן...
אמרתי כבר שהשיר הזה מקסים כלכך כלכך???
=))
תודה לך.