בת 18; חובבת בלטריסטיקה על כל גווניה ושירה בפרט.
מעריכה ביקורת בונה.
עם פרישתה של אוטורפה (מוזת הליריקה) מחיי הליריים, מודיעה גם אנוכי על פרישתי מהאתר. :)
קישורים שאקח עימי
ציטוטים, אמירות
"הדבר היחיד שלמדנו מההיסטוריה הוא שלא למדנו מההיסטוריה דבר."
[ליצירה]
מניסיון-זה אפשרי...להתאהב בידיד זה למעשה יכול להיות הקשר הכי טוב בעולם כי הוא בראש ובראשונה מבוסס על חברות אמת ואחרי כל האהבה מה שנשאר בסוף זאת חברות...
[ליצירה]
אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר...
תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה...
הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא...
והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם...
תודה לך יולי!
[ליצירה]
קריאת הבית השני המליטה מפי אנקת תדהמה,
מה מושלם החרוז מה קולעת ההטעמה.
קראתי אותו ושניתי, והשיר כולו כמנגן,
לקול חלילך החורז בלי עמל עוד כהן וכהן
את המילים הקולעות ביותר לביטוי
מתוך נפשך בתוכה היופי מצוי.
[ליצירה]
אחח ליאורה, ליאורה... כמה מקסים ואמיתי הקטע שלך, ישיר, לא מתיפייף, לא מעלים רגשות וכואב.
אני חושבת שבכל אחד מאיתנו מקוננות המחשבות "ומה אם אף פעם...?", ואיכשהו הכל בסוף קורה, מתממש, מתגשם אפילו. רק לא לחדול מלקוות ולהאמין שכן יכול להיות אחרת.
המוות, שממנו את כל כך חוששת, המוות שעלול חלילה לגדוע את תקוותך זו, הוא בדיוק כמו האהבה, יכול לפקוד כל עת. החכמה שלנו, או בעצם התמימות האנושית על היותנו קטנטנים- היא לחיות את החיים ולצפות ולהאמין באהבה למרות שיום אחד הוא (המוות) יגיע.
תקחי את הסיכון ההזה, כי ביום בו נולדת כבר לקחת על עצמך סיכון שיום אחד תלכי מכאן. כמו כולם.
"האהבה מעבר לפינה, רק שעינך סומא אליה".
[ליצירה]
מקסיייים עד כאב!
אפשר פשוט להרגיש אותך דרך המילים היפות האלה. אהבתי את השפה העשירה, ואת החריזה, אף שהופיעה לא לאורך כל השיר.
"...אולי אלו המים,
שמציפים עתה את בארות השחור הנובעים מפָניי?" -במשפט הזה החסרתי פעימה, בחיי.
אתה כותב בצורה מדהימה.
[ליצירה]
איזו כתיבה יפה...איזה דימוי מקורי ומעניין... כבר מהשורה הראשונה שיערתי שמדובר בגנים הבהאיים...אולי היה כדאי לאתגר יותר את הקורא עד הסוף ואז להפתיעו. אך זו החלטתך ובין אם תחליט לשנות את השיר ובין אם לא, הוא יפה מאוד. אהבתי.