"גילברט לא ידע כי אלה המגביהים עוף, הם אלה שצוללים למעמקים האפלים ביותר; כי אלה המסוגלים לחוש את האושר במלוא חריפותו,הם אלה שסובלים סבל רב ביותר" (אן שרלי, ל.מ. מונטוגומרי)
"לא הייתי מודאג יתר על המידה בענין זה.אולי היא לא האמינה באלוקים, אבל אני די בטוח שאלוקים האמין בה" (אוספי הצדפות)
[ליצירה]
קודם כל, הרעיון והמטאפורה מצוינים. לכן אני חושבת שהיה שווה להשקיע יותר בצורה של השיר.
לצמצם את המילים למינימום - כלומר להוריד כל מילה שאיננה הכרחית. לדייק יותר. (למשל - איך יכול להיות טעם-בפה לחומה?)
[ליצירה]
יש ומעשים או דברים שכאלו משאירים לפעמים טעם רע בפה, גם אם לא הכנסו שום דבר לפה.
ויש את הענין שאומרים-זה בסדר שהוא יצא החוצה ככה בגשם, מה, הוא עשוי מסוכר? הוא לא ימס...
אבל החומה נמסה-קטֵנה- כמו סוכר בגשם-אבל לא, היא לא סוכר. כי הטעם שלה רע...
[ליצירה]
קבלי חיבוק.
וכוחותייך לעולם לא ייגמרו באמת. אלוקים נותן ולוקח בדיוק במינון הנכון, "שעשה לי כל צרכי"- לטוב ולרע, וכל מה שאת עוברת הוא לצורך, הוא הכרחי וטוב לך בסופו של דבר.
[ליצירה]
כל אחד יכול למצוא בו את הכוחות להליכה נגד הזרם, אבל לפעמים החיפוש אחרי הכוחות גובה מאמציםרבים ולוקח המון זמן.
יפה השיר!
אני הייתי מציעה לשנות את המילה "בתור" (בית 2 שורה 2) למילה בתוך. נראה לך?
[ליצירה]
יפה השיר שלך, הדסתי. (אל תשאלי אותי למה קראתי לך ככה. זה מה שיצא לי).
המילים, השיר, פשוט ממש, ועם הפשטות הזו, או אויל בגללה הוא כל-כך יפה!!
הלוואי שבי היתה הזרימה הזו שיש בשיר שלך.
[ליצירה]
יפה מאוד מאוד הדסונת!!!
כמה הארות: דמעות זה נקבה ולא זכר-"שנהפכות לים מתוק מלוח".
אם את מציירת את השכלת-על הדף. לא בדף.
אהבתי את שני הבתים האחרונים.
[ליצירה]
תודה על התוגבה.
אם תשים לב, תראה שהתאריך של כתיבת השיר הוא לפני שנתיים.
יש לי שירים נוספים בסגנון כזה, שירים כאלה נכתבים כשיש לי מצברוח-רע, וכשאני עצובה, אבל אני נוהגת להקצין מאוד בשירים שלי.. רק לעיתים רחוקות, אינ מעבירה את ההרגשה ממש, בלי להקצין...
[ליצירה]
השיר יפה מאוד, אך בשורה האחת לפני האחרונה: "את זאת שיודע," לא מסתדר לי דבר מה.
איך "את" זה "יודע"? את צריך להיות-יודעת.. או שיודע צריך להיות אתה?