[ליצירה]
ההרגשה הסתמית הייתה בגלל שסיימתי לקרוא ונשארתי כזה עם כלום.
כאילו... חיכיתי להמשך, וזה נקטע.
זה פשוט בגלל הציפיות שלי. לא נגד הכתיבה שלך, שדווקא אהבתי אותה. :-)
[ליצירה]
.
שטויות, שחף. את במקום ה-34, וחוצמיזה - אפחד לא יכול לעקוף את אביב וסתיו..
שירוש - היצירה עשויה היטב מאד, ולי הפריע בדיוק מה שהפריע לשחף (כאמור, תלונה לגיבורה ולא אליך).
[ליצירה]
מה סתמי? זה מהמם.
אבל לא אהבתי שהטפת לא על ההתאבדות. הוא מדוכא גם ככה. את מסכנה, אבל הוא הרבה יותר. (אני מתייחסת כאילו זה אמיתי, אפילו שאני לא יודעת אם זה ככה. אבל לוחשוב, זה על התוכן.)
בכל מקרה- מדהים. במיוחד אהבתי את הקטעים של "הי, הכאבתי." אווץ'.
חיים טובים. :) שחף.
[ליצירה]
לא הבנת אותי. אני לא מתכוונת ש-את- כתבת לא טוב, או שזה לא הגיוני שככה היא תגיב. אני מאשימה אותה (הגיבורה, איך לקרוא לה??), לא אותך. את מבינה? זו לא הערה למחברת, אלא לגיבורה. וגם את הגיבורה אני לא שופטת. זה סתם עצוב שככה היא מתנהגת, אבל אי אפשר לשפוט אותה במצב שבו היא נמצאת.
(נראה לי שבקרוב אני אהיה היוצרת עם מספר התגובות הרב ביותר...)
[ליצירה]
אני יודעת, אני מבינה אותך, אבל תחשבי איזה דכאון זה- בנאדם מנסה להתאבד (מה שמראה על דכאון עצום), נכשל (באסה לי), עכשיו הוא גם מתבייש בעצמו, (מה עשיתי להורים שלי, לאחים שלי, לחברים שלי, לת א ו מ ה שלי!) עכשיו הוא צריך להתמודד עם הפגישה בהם, בכל היקרים לו שהוא בגד בהם.
את מבינה את העניין?
אבל זו רק דעתי, בכולופן.
:)שחף
[ליצירה]
..
תראי,
הם באותו גיל(תאומים, בכל זאת) הכי קרובים שרק אפשר, לא מעניין אותה כמה באסה לו, במידה מסוימת היא התרגלה לדאוג לכולם, ונשבר לה.
בכל אופן, בדיוק בקטע הזה השארתי חורים בכוונה כדי שכל אחד ימלא לעצמו, וכן, יש אנשים שהיו מתנהגים איך שזה מיוצג פה,
ואחרי שבנאדם היה מוכן לעשות צעד שיכל להרוס לו ולך את החיים לא ממש מענין אותך שהוא בבאסה עכשיו.
ומשתדלת- סתמיות זה חוסר עלילה או חוסר פרטים?
[ליצירה]
...
ומי כמוני
שידעה את הגוש החוסם בגרון
בלשיר לבד אל הרוח
שחיבקה את עצמה בלילות אבודים
ובכתה סתם כי קר
וצחקה על הפאתטיות,
שהלכה אל הדואר
סתם כדי לראות שלא הגיע מכתב--
(ומצאה בסוף כתובת :)--
יודעת אֶת שאָת
ויודעת אֶת שתהיי
ומוסרת לך חיבוק חם
וטפיחה על שכם.
שווה לחכות.
[ליצירה]
1. לא יודעת, אולי זה בגלל הגיל שלי ואולי בגלל הסביבה אבל אני לא ממש מכירה מקרוב את הסגנון הזה של ה'הודואים'..
ואולי זה בעצם אחד הדברים שרציתי לבטא שהדרך של הגבעות בניגוד (!!!) להודו היא לא בריחה, היא פשוט התמודדות אחרת..
כן, כמוך לרוב עמ"י מצטייר נוער הגבעות בתור פנאטים חמומי מוח שכל היום רק שורפים שדות של ערבים..
ואחד הדברים שהכי מציקים לי זה שגם האנשים שאיכשהוא מכירים אדם אחד או שתיים מסיקים מזה על הדרך כולה, מה שלפחות לפי ההכרות שלי כ"כ לא נכון..
2. בסופו של דבר עופים, אתה צריך לזכור בת כמה אני, וזה שאני בעצמי לא 'נוער הגבעות' לא הופך אותי לבעלת יכולות ומחשבות אחרות משלהם.
אני חושבת שדווקא בגיל שלי, כשכל השאלות עולות ושום דבר כבר לא מובן מאליו (במידה מסוימת) יכולים להתגלות כוחות ענקיים ומחשבות עצומות, ברור שמדובר בסוג מסוים של אנשים אבל זה כבר לא קשור למה הם אלא ל'מי'.
-
תודה על הבונוס!
[ליצירה]
בהחלט טוב מאוד.
אבל אני רק תוהה, אם באמת המטרה היא 'להגיע אל המנוחה ואל הנחלה'.
אם באמת צריך להשתקע בכיוון אחד, אם אין ענין לחפש את הדרך ולשפר אותה כל הזמן, אולי אפילו לנדוד כל החיים, לפי האמת ולא לפי ההרגל.
[ליצירה]
יופי מישי, עכשיו אני יכתוב סלנג ולא סלנג', מרוצה?
אני לא מבינה מה הענין לתקן טעות בהודעה, במילא אי אפשר לשנות את זה מיד ולטווח ארוך זה באמת לא משפיע במיוחד.
אבל אם את נהנת, אובססיבית שכמותך.
אוביקטיבי זה ההפך של 'מה שנכון לי לא נכון לך' לא?
אוביקטיבי זה כללי, או שאני טועה?
בכלל, עדיף להשתמש באינדוודואלי, יותר מובן.
ולא, בסופו של דבר לא הגיוני שגם הדרך שלנו וגם הדרך של החרדים צודקת, יש אמת מוחלטת אחת שבתוכה יש המון אמיתויות קטנות ששם כל אדם יכול למצוא את עצמו.
ברור שכל אדם נוטה לכיוון מסוים בתור הזרם אבל בד"כ זה קורה בתוך זרם, ולא בנתיב מיוחד ונפרד לגמרי.
[ליצירה]
עם כל הכבוד
חרובים צלוים זה דבר נורא!
לרשב"י היה טעם..
-
ברור שיש גם את הענין של ביקורת איכות וטיב, אבל מטבע הדברים רק בנאדם שמבין בטיב יכול להתבטא בענינו,
מה שקורה זה שלדוגמא בצילום המון אנשים באמת לא יודעים שום דבר מיוחד(טוב, נו, אולי זוית עומק או משו בסגנון) ולכן השיפוט שלהם כשהם רואים תמונות וכו' הוא לא איכותי אלא לפי טעמם האישי,
יש ענין בשני הדברים, ופשוט צריך לזכור לקבל את שתי הגישות,
אתה יכול לחוות את דעתך, אבל גם חוות דעת מקצועית ביותר לא יכולה לבטל התרשמות של בנאדם,
חוות דעת בלתי מקצועית שלו כן,
התרשמות וטעם- לא.
[ליצירה]
...
קראתי מתישהוא מאמר על זה שמוזיקה נכנסת בדיוק למקום שממנו היא יוצאת,
לפעמים אני חושבת שגם מילים הם סוג של מוזיקה..
או שסתם זה נכנס למקום כ"כ פנימי.
[ליצירה]
-
פירסמת השעת ופירסמת שוב או שזה רק נראה לי?
שלשום, חיכינו בתחנת אוטובוס אחרי הסיבוב שערים, עצר שם נהג מונית- כמה בנים שהיו שם העיפו בו מבט 'ערבי, לא עולים', הוא שמע- הסתכל, ונסע..
אני באופן אישי בחיים לא הייתי אומרת את זה בפנים שלו, מצד שני זה לא כ"כ לא בסדר.
תראי, את מדברת על חיבורו הדבר הראשון שעולה לי בראש זה כל האנשים שבזכות אחיהם של הערבים האלה כבר לא יוכלו להתחבר לשום דבר..
הסיפור הזה, אם היה קורה במציאות מתוקנת, היה נכון, הביקורת היתה במקום,
אבל אל תשכחי שבד"כ, נוער הגבעות האלה- חי את המוות, זה אחד הציבורים שהכי קרוב, שחי בתוך המלחמה,
ובשביל אנשים כאלה כבר לא ניתן להבדיל בין ערבי למישנהו,
מה גם שיש הגיון בזה, כי המלחמה שלנו היא לא עם החמאס או הג'יהאד, המלחמה שלנו עם הערבים שחיים פה..
פעם, הייתי מרשה לעצמי לייחל למציאות אחרת, להעביר ביקורת על המציאות הזאת
היום אני חושבת שכל עוד אנחנו במלחמה זוהי המציאות, ואין מה לעשות..
[ליצירה]
..
חמוד ביותר!
חיכתי מקצה לקצה.
אבל יש לי הערה קטנה- אומנם אורי אורבך הוא אחלה אבל במובן מסוים הציק לי ההשאלה המדויקת של ההגדרות(או לפחות ככה זה היה נראה) ובמיוחד בקטע של התיאורים על הישיבות היה נראה שקצת שכחת את הסגנון הראשוני ועברת באמצע סגנון.
לא נורא אבל סתם רצוי לשפר.