נוסעים בתוך הנוף
בארץ הקשה והמהממת הזאת
היפה עד כאב
ובראש טורדת מחשבה:
איך שהוא עושה לנו את החיים קשים
ואחר כך מביא לנו כאלה נופים
שאי אפשר לכעוס.
מתבוננת ...
-
לא כל מי שכותב שירים הוא משורר- מספיק שהוא אחר...
(מתוך שיר של מתי כספי)
לא מתיימרת להיות משוררת, אבל כותבת לפי כיוון הרוח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מעניין... מעניין... מעורר מחשבה [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה הזכרת לי את כל הפעמים שאת כועסת על אדם שיקר לך ואהוב עליך, ואז הוא בא ולפעמים לא צריך אף לבקש סליחה ופתאום את כבר לא יכולה לכעוס... כתוב יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מדוייק אנחנו עושים את החיים קשים [ליצירה]
- [ליצירה] לי זה מזכיר תינוק שעושה משו רע ואתה רוצה לכעוס עליו , ואז הוא תוקע לך כזה חיוך שאתה מתמוסס.. אבל זה לא ככה , כמו שג'ון אומר , אנחנו גורמים לעצמינו את הדברים שיהיו קשים , זה לא הוא. הוא לא עושה לנו דווקא, הוא לא עושה לנו חיים קשים , מקסימום הוא עושה לנו חיים עם ניסיונות - כדי שאח"כ יהיה לנוטוב יותר.. חיים טובים באמת! :) [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט מתוק [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרף לנהרה [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה ממש מעביר את התחושה של הציפיה , תלויה בין שמים לארץ... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה הזכיר לי שיר של אדמיאל קוסמן (בנאדם מורכב בפני עצמו, ולא כ"כ חביב עלי, אבל בכל זאת...) . לא בדיוק אותו הרעיון אבל יש דמיון. קוראים לשיר "אינני מתנועע בשעת התפילה". הוא מסתיים ככה: "אינני מתנועע בשעת התפילה. אני משליך את צרור מפתחותי אל על ומעמיד פני מת. קר וקפוא." [ליצירה]
- [ליצירה] משהו בין גוטמן לשאגאל, ממש ציוריות צרופה.. אהבתי את הדיוק של "השקמים מבקעות מדרכותינו" - איך העבר עכשיו מכוסה במדרכות ההווה, וצץ מתוכו כדי להזכיר את עצמו.ולא סתם צץ - מבקע; אנחנו מנסים להסתיר, לכסות, והוא עולה ופוצע מתחת לפני השטח. [ליצירה]
- [ליצירה] ענק! אתה כותב מעולה, תמשיך לכתוב! [ליצירה]
- [ליצירה] הי, כבר אמרתי שיש לך את זה? לא ברור לי איך רק עכשיו גיליתי אותך. מחדל רציני. אגב, הכותרת מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] * אהבתי במיוחד את הסוף. עשה לי עצוב וגעגוע. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] . אהבתי את הדימוי של האבן שיוצרת מעגלים סביבה... דימוי יפה לאהבה. למרות שאני מעדיפה לשים בצד את עניין הכאב... יש אהבות שמחות. [ליצירה]
- [ליצירה] . ובאמת ההווה הוא רק הרף עין, ומה שהוא ממשות הוא העבר והזכרונות שחיים בנו תמיד. כל רגע הוא חסר ממשות אם אינו נשאר חרוט בזכרוננו למשך הרגעים שיבואו. משחקי המילים מוסיפים הרבה (אטי-אתי). "מפרפרים" הזכיר לי שיר נשגב של יאיר שגיא על התפתחות השלבים מגולם לפרפר (לרוץ לחפש ולקרוא); והעפר - סוג של אסוציאציה - מתחבר לי ל: ...כמה מים צריך להוציא מן העפר, ולכסות כשקר ולנחם כשנשבר ובסוף נגמר, ובסלע נשארים קוי מתאר. (ציטוט חופשי מהזכרון, מה שמראה על כמות הפעמים שקראתי את השיר הזה...) [ליצירה]
- [ליצירה] - אהבתי. ממש. ואהבתי גם את השירים האחרים שלך, קראתי עכשיו ברצף את כולם. יש לך כתיבה מאד מיוחדת. איכותית. [ליצירה]
- [ליצירה] . זה באמת קצת מיותר להגיב על כל יצירה בנפרד, אבל אי אפשר שלא. השיר הזה השלים לי את "ימי ליבון". מצוין. [ליצירה]
תגובות