[ליצירה]
---
הבעיה ביצירה הזאת, שדורש צנזורה שלה, זה לאו דווקא הנושא (יחסים הומוסקסואליים), אלא
"איך מלוא אונך
כנגד ירכי נלחץ"
זה מסר מיני בוטה, פרובוקטיבי ולא מתאים.
[ליצירה]
---
כלומר,
כל החיזיון שמופיע לאורך השיר מתרחש כשהעיניים העצומות, כשלא רואים את המציאות הגלויה.
והצעקה העצומה מחזירה למציאות, אולי מנתקת.
יש בה סיום טוב, או שבירה?
[ליצירה]
---
"עוצם עיניים, שומע, מריח, מרגיש, רואה, הוזה, חולם, על
המקום ההוא, שאין בו כלום אבל יש בו הכל, ובטוח, שיום אחד,
גם אם בעוד אלף שנה, אתה תהיה שם. "
משום מה, חשבתי על הר הבית.
(ועל...........)
תגובות