[ליצירה]
חזרתי. הסיפור מעולה, זורם, שנון וכיפי.
הכי אהבתי, שזו לא רק בדיחה על חשבון המושגים בסטטיסטיקה, אלא שיש בסיפור תוכן מעבר, ורעיון מעניין ומעורר מחשבה באמת.
מקסים.
[ליצירה]
גם בי השיר נגע בלב...ועטף אותי בזכרונות,בכאב ועצב.
ביום בו האדם נאסף אל עמיו וא-לוהיו בהשלמה...זה היום שבו יכול הוא וכולם לומר שאותם חיים, אותם נשימות קטנות היו שוות!!!
[ליצירה]
מענין
ההרגשה הזאת מוכרת אני חושבת להרבה אנשים
מצד אחד אתה בחוץ , אבל עדיין לא יכול להתנתק.
משהו בכל זאת מושך אותך בחזרה..
[ליצירה]
[ליצירה]
מקסים רן,
נושא העקביות וההתמדה, לא חשוב לכמה זמן, אבל להתמיד. מזכיר לי את "ימי שמש" של שלמה טנאי...
עוד פגישה אחת עם השקט, ו...געגוע
כּנרת, ממשיכה לנוע
גלים גלים..
[ליצירה]
תום הילדות מול התפכחות המבוגרים.
אבל כמו שאתה אומר, החיים נראים בצבע שאנו בוחרים לצבוע אותם. אמא שלי למשל, הגיעה אלי לביקור במקום בו שרתתי, ובלי להתבלבל התישבה על הנדנדה שהיתה שם, והופ קדימה אחורה, קדימה אחורה, כזותי אמא צעירה, אתה רואה,
אז תן לגן השעשועים לשחק איתך עוד קצת, למה לבחור להפרד ממנו כל כך מהר. ובתור אבא, תמיד תקפוץ שם ותטפס עם ילדיך, תראה זה ממש כיף.
ושיהיו לך ימים מלאי עליצות.
[ליצירה]
----
הפ הפ! למה תוקפנות!
אפשר ולגיטימי לדון על שיר.
ונכון ששיר הוא כמו תמונה ומבטא משהו שעשוי להיות זמני (כתבתי פעם שיר עצוב, שמתי פה, ואז הורדתי, כי אני לא רוצה לקבע את העצב), אבל אפשר לדבר על זה.
רן, שעכשיו מבין מי זה אדם צחי.
[ליצירה]
---
זה לא נכון.
אתה מתייחס לנשק כאל כלי שלילי במין התנשאות כזאתי,
אבל נשק הוא כלי הכרחי בחיים שלנו במצב הזה
וצריכים אותו.
- - -
נכון, היה עדיף שהמצב הזה לא היה ונכתת חרבותינו לאיתים וחניתותינו למזמרות, אבל כרגע נשק הכרחי.
ואין מה להתייחס אליו בהתנשאות.
רן, שבו אין לחשוד על מיליטנטיות יתר.
[ליצירה]
כשאני לוחץ על כותרת התגובה
עולות כל מיני כותרות שכתבתי, אבל שום כותרת לא מתאימה לזה.
כשאתה נמצא במצב מסויים ולא יכול לשנות אותו, אתה יכול להיות אופטימי ולהיות פסימי.
ככה זה כשיש פקק, כשיש בגרות מחר ואין כח וכו'.
ותמיד יותר טוב להיות אופטימי - כי הפסימיות סתם פוגעת.
ובבחורה הזאת, למרות הכל, יש ניצנים של אופטימיות.
(והערה: שתים-עשרה שנים, לא שנים-עשר.. לפעמים אנחנו צוחקים על טעויות כאלה:)