או! הנה זה סופסוף! <נושמת לרווחה>
הציור הזה מיוחד מאוד בעיניי, במיוחד הפרחים בשיער, והעיניים, והרקע, והפה..
הכל בעצם.
זה יפה מאוד, ואין לי מילים מלומדות או מחוכמות כדי לומר את זה.
יש פשוט את הציורים האלה שאת יכולה להסתכל עליהם שעות ולא לשבוע- זה זה.
יופי יופי יופי!
[ליצירה]
או! הנה זה סופסוף! <נושמת לרווחה>
הציור הזה מיוחד מאוד בעיניי, במיוחד הפרחים בשיער, והעיניים, והרקע, והפה..
הכל בעצם.
זה יפה מאוד, ואין לי מילים מלומדות או מחוכמות כדי לומר את זה.
יש פשוט את הציורים האלה שאת יכולה להסתכל עליהם שעות ולא לשבוע- זה זה.
יופי יופי יופי!
[ליצירה]
.
בתור אחת שמבינה כל-כך את ההרגשה של להיות מאחורי המחיצה ולהתבונן בתשוקה במעגל הרוקדים אני מרשה לעצמי לומר כמה דברים:
א. כל ההתעוררות היום של הבנות בלימוד-תורה ורצון לחוות בעצמן את עולם התורה הוא לא משום שפעם הנשים כבלו עצמם למוסכמויות והתכחשו לעובדה שהן גם ר-ו-צ-ו-ת אלא משום שבדור שלנו נשים צריכות את זה. פעם האשה הייתה קרובה בצורה טבעית לכל זה ולא הייתה צריכה ספרים והרצאות כדי שזה יהיה חלק מהעולם שלה. היום, כשאנו כ"כ כבולים במוסכמויות מערביות הקישור הטבעי הזה היטשטש וצריך לשמוע, וללמוד ולשבת במדרשות כדי להשתחרר מכל הכבלים שבנו.
ב. אם כן- בהתעוררות שקיימת היום יש המון המון חיוב אבל כמו בכל דבר יש גם פניות שליליות שצריך להתנתק מהם. הרבנית נעמי שפירא ספרה שהיא באמת מתלבטת אם לחנך את הילדות שלה ללכת לביכנ"ס בשבת או לא, ולמה? משום שאם היא תחנך אותן לזה שבת וחגים בשבילן יהיו בית כנסת ותפילות וכשיגיע השלב שברוך ה' יש ילדים ומשפחה והן לא יוכלו להתפלל בשבת וחגים הן ירגישו תסכול שהן לא חוות באמת את יום הדין ולא חוות באמת את יום כיפור ושבת וכו' וזה יביא להרבה מרירות, ודבר שני- הן ירגישו ש-טוב, אז עכשיו יש ילדים ומניעות שגורמות לי לא לעבוד את ה' כמו שאני רוצה אבל בעז"ה יגיע השלב שכל הילדים יגדלו ויתחתנו ואז אוכל לחזור לעבוד את ה'.
כמובן שזה נוראי. כל אחד עם העבודת ה' שלו ואשה שמטפלת בילדים עוסקת בדבר קדוש כל כך לא פחות מגבר שעומד בתפילת הנעילה.
המסקנה של הרבנית נעמי הייתה שהיא תחנך אותם שכרגע, בשלב הזה של החיים לפני הבעל והילדים עבודת ה' שלהן אכן מתבטאת בתפילות וחוויות רגשיות אחרות אך בשלב הבא הן יהיו במקום אחר.
בקיצור- צריך מאוד להזהר מכל התנועה הזו ולכוון אותה למקום שבאמת כרגע אני צריכה לפנות לי שנה ללמוד תורה כדי שאתמלא, כדי שאוכל לבנות בית של תורה וכו' אבל להבין שכל זמן והצרכים וההתקדמות שלו.
ג. בקשר למה שנאמר על מניינים של בנות- לפי דעתי זו תופעה לא חיובית. יש כאן המון נסיון להשתוות לגבר וגם אם לא- למה בכלל לעשות את זה? אם מישהי רוצה באמת לעשות דברים בשבילו יתברך היא תעשה מה שהוא ציווה ולא תמציא דברים בשביל לחוש פועלת ולא רק נפעלת. זה פיתוי מאוד גדול כי ברור שהייתי מתה להניח תפילין ולהתכסות בטלית ולעשות את כל הדברים הללו שכ"כ מקנאה בבנים אבל זה לא המקום שלי ואת כל התשוקה הזו אני צריכה להפנות למקום אחר.
[ליצירה]
.
אני דווקא מסכימה עם נעל. האבלות על בית המקדש היא כ"כ מעבר והרבה יותר משמעותית ועוצמתית מהאבלויות הקטנות שלנו. אנחנו יותר מידי מוותרים לעצמינו כשאנו אומרים שזה בסדר, שזה גם חלק מהאבלות. זה לא! זה כל כך מעבר שבן אדם פרטי לא יכול לחוות אפילו קצה שבקצה מזה.
[ליצירה]
אורי, אורי עמירם
מה עיני רואות עכשיו?
עוד שרשור ארוך הוּרם
כמו בפנקייקס של מירב
ואתה וממזי שוב
מתווכחים ללא פשרה
בלי לכתוב מידע חשוב
משתלטים על כל צורה
רק פריט שוּנה ודאי
ממז אינו עוד בצבא
לא קצין ולא טוראי
כל היום לומד תורה
ואתה-כותב דואטים
מלך פה על המקצב
משורר עם קומפלימנטים
בל נשכח-אב למירב
ומדוע מתחנפת?
זאת לבך לך גם שח
הו, סיבה אחת דולפת
האם יש למירב גם אח?
או בןדוד, שכן נגיש
ידיד קרוב ואף מכר
הימצא עכשיו פה איש
לזאת המחכה מכבר?
קצת גבוה ובהיר
אפשר שחום ומתולתל
שקולו- קול של זמיר
ובוגר- לא מהוּתל!
רגיש חייכן, נטוּל מגוֹר
חכם, מלא בהשכלה
שלא ישכח תמיד לסגור
את המכסה של האסלה
ואיך שכחתי- זה מצחיק!
(או שאולי איום נורא)
שיהיה צדיק-צדיק
לומד לו כל היום גמרא
רק שלא יהיה קרח
(נפשי לזאת כה הומיה!)
שבשבילי יוריד ירח
ובמקומו יציב פֵיָה
שאת הקשת לי יתפור
בצבע, צליל וצחוק נעים
ובמבע עיניו טהור
יאהב אותי ללא תנאים
ובכן, כפי שאתה סבוּר
אין לי כה הרבה דרישות
אז אנא- מצא לי ת/בחור
כי דודותיי כבר נואשות
ואם במשימה תצליח
ליתמצא בחור רגיש
מגן עדן , זאת אבטיח
תקבל לך גם שליש
על דלתך נקבע אז שלט
"אורי עמירם- שדכן"
וחבורת בנות בוהלת
תמסור לך את ייאושן
תגובות