ובכל פעם מחדש נפלֵאתָ בעיני
בתוך שאון החיים הצופֵף
מצליח תמיד לשזור עצמך
להגדיל שירה
ולהאדירה
ולהתגדל ולהתקדש- -
ומתוך כך כמו מתבקש לראות
אותי בעָניי
מתבדלת בצד
וגם אז רוחות החול צולפות בגבי
ואני מסוככת עלי ועל
האור הבָּלוּם- -
אודיה (פיצקית)
-
וּפַעַם כְּשֶׁהַכֹּל יִהְיֶה יוֹתֵר פָּשׁוּט / אֲפִלּוּ הַמִּלָה / אוֹמַר לָךְ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא נִרְאֶה חָשׁוּב / אֲבָל נִשְׁמַע נִפְלָא
(שלמה ארצי)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] - לפעמים צריך לזעזע. עשית את זה חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] ספיחס? כבר? ----- אדם בא לעולם ושתי ידיו קפוצות כאוצֵר מטמון, ועוזב את העולם כשידיו פרושות כאומר: "לא נחלתי כלום מן העולם הזה". משו כזה. ויותר אין לי מה להגיד. נו, אתה רגיל להשתתקויות שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שזה היה עשוי להיות טוב יותר בלי הקטעים שבהם נפלת באמירות שחוקות ובנאליות- כמו "חושב אומר ולוחש"- עם הסוגריימים, וגם "אני כאן, תמיד, גם עכשיו". כי בסה"כ זה שיר טוב מאוד, המצוקות שהן גם מתחת לפוך (אלהים אדירים, זה כל כך נכון!), והשמים עם הכוכבים הפלסטיקים. זה מנוסח נפלא ואומר נפלא. הליטוש ייטיב עם היצירה, לטעמי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אצטרך הרבה זמן לחשוב על זה. הכתיבה הטובה, הרעיון עוד לא ברור לי. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, גמני מכירה את לאה קוגוט!! [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מקסים, כתוב ומתנגן נפלא, בנוי לתלפיות. טוב לקרוא שוב, מנחם. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מהלֵך על גבול דק מאוד, אתה יודע. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה וואו. ממש מעולה. יואו! הנאה צרופה. [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי אין עניין ביצירה הזו לשחור-לבן. הציור שעומד ברקע כמעט נבלע, וחבל. זה לא הוגן כלפי היצירה, שאת האובייקט שעל שמו היצירה קרויה (!) צריך לחפש בין שאר מה שמצוי בחשיכה. זה חבל. בעקבות השחור-לבן השקיות הלבנות (משמאל לתמונת השמן המדוברת לעיל) מקבלות יותר פוקוס ממנה, וזה עוד יותר חבל. בכל מקרה, אהבתי את הקומפוזיציה, העמידה והתנועה של המוכר - גדול מהחיים. הצלחת לתפוס אותו ברגע מוצלח מאוד. טיפוסי. והשקיות הלבנות (בעצם, מי הבטיח לי שהן לבנות במציאות? לומשנה), הן יכולות להיות יצירה בפני עצמן. [ליצירה]
- [ליצירה] היכן ובאיזו מסגרת? [ליצירה]
תגובות