המילניום השלישי
קראתי לו שיעזור לי.
"מה הבעיה"
הוא שאל.
"תירשום"
אמרתי,
"אינני יודע לכתוב" הוא אמר,
תביא לי עכבר ומקלדת".
מסר כפול
-
לא משורר לא סופר
לקט יצירות
- שני עולמות ומה שביניהם
- אהבות אינן מיתות - גרסה חדשה
- הזדמנות נוספת (מוקדש לאמא של דן)
- מטאטא הרחובות
- משב רוח פתאומי
קשור אלי
- [ליצירה] שי ידידי, השיר הזה מכיל שני חלקים. חלק ראשון הוא הפנטזיה. אני מפנטז שהיא מסתכלת בי, אני מנחש שהיא מפנטזת עליי. ואז בא החלק השני: ההתפכחות: זו רק פנטזיה שלי שהיא מביטה בי. כן - זו מהותה של הפנטזיה ! [ליצירה]
- [ליצירה] נעמה יקרה, עשית זאת ! ! כתבת יצירה נפלאה. אהבתי מאד מאד. באשר למכחול - אני רוצה להמליץ לך לקרוא את שירי "גוונים". למכחול יש יכולת להביע רגשות כמו לשירה. תודה ושבת שלום מסר כפול [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מצוין, עם הרבה עומק ובגרות [ליצירה]
- [ליצירה] מה שאני לומד משירך, שבשביל לכתוב שירה לא צריך להיות משורר, אלא רק להתבונן במראה, לראות עצמך ולתאר את דמותך במילים ובמקצב. כל מי שאוזר עוז לעשות זאת יכול לתאר את עצמו בשיר, וזה מה שהצלחת לעשות. :) [ליצירה]
- [ליצירה] לתם שלום, "למחוק את כל הדברים שעשיתי לא נכון." למחוק לא ניתן. בן-אדם לא יכול להיולד מחדש - צלול וזך. מה שעשית לא נכון זה החלק מההתפתחות וההתבגרות שלך, ואת שגיאות ניתן לנצל לסלילת דרך חדשה, שבה לא תחזרי על השגיאות, ובה תחשבי על הדברים הנכונים לעשותם. המושגים של "נכון" או "לא נכון" הם מושגים אמביוולנטיים שיש להוסיף להם את ממד הזמן של העבר, ולהנחות אותנו לעתיד. עד כאן. זה קצת יותר מדי מילים לשיר כל-כך קצר ונובע מעומק הנשמה, אבל אני חושב שכדאי לראות את הדברים אחרת. במחזה "פר גינט" נאמר הפסוק החכם: "אנוכי הנני אני עצמי" - אני, מה שאני ולא מה שרציתי להיות. זה משמעות התובנה הבוגרת. המסר ברור ? [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר ! (רק תיקון קטן שניתן לתקו מיד" "שמא" במקום "שמה". [ליצירה]
- [ליצירה] כמה יפה את יודעת לכתוב. כל שיר שלך ופנינה.עלי והצליחי ! ואחרי המחמאה הערה: הניקוד אינו נכון. ניקוד מוסיף לשירה עוד ממד, אבל הוא צריך להיות מדויק. עדיף לכתוב בכתיב חסר מאשר בניקוד שגוי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מקרב לב והשתתפות בצער כולנו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ! פיוטי ! מהסוג שאני אוהב [ליצירה]
- [ליצירה] אני יושב וקורא שוב ושוב, ואני בטוח שאקרא עוד לעצמי וגם לאחרים. אחדים יגידו שזה יהודה עמיחי, ואני אגיד להם: "לא ולא. זו הדס" (חבל שאינני יודע את שמך המלא. "משאיות נוהמות מפזרות לי את הרגע" דימוי מדהים שגדולים וטובים לא הצליחו להעלות על הכתב. ועדיין לא זכיתי לתאר לעצמי בצורה כל כך פיוטית את המציאות העגומה של חיינו כמו השורות הבאות: "השקט, הנכון, המפוסל בזהירות לחלקיקי שתיקות שכולן צעקה" מדהים התאור הנוגה של ירושלים שגם הוא פאן אמיתי שלה "ירושלים קברים סביב לה שיכורה מאבק וממוות וצחוק ילדות אקראי על הדשא" בכל זאת חסר לי הסוף של השורות הריקות שאחרי ה-"אולי" וזאת מבלי להמעיט בערך הדברים שאמרתי למעלה. [ליצירה]
תגובות