[ליצירה]
בוא לא נקפוץ
בוא לא נקפוץ, מנחם, בוא לא נקפוץ.
ואולי האינסוף שבין 1 ל-2 יותר גדול מהאינסוף של שמעל למליארד? (אני לא מבינה בזה,תשאל את החתול...)
וגם אם לא - הוא בטוח יותר איכותי.
אולי מוטב שנשכיל למצוא את האניגבול בינות לגבולות חיינו, במקום לנפץ אותם ולהשאר עם המון רסיסי זכוכית בכל הגוף?
- כי הניפוץ הזה הוא לא התשובה, זה לא אמיתי וזה לא בוגר.
שמעת פעם על "אורות דתוהו בכלים דתיקון? - האנרגיה הזאת שרוצה לפרוץ ולשבור את כל הגבולות, זאת אנרגית חיים *עצומה* - כוחות של תוהו, שברגע שיבואו לידי ביטוי בצורה מתוקנת, (כלים דתיקון) *בתוך* מסגרת ה"חלון" (-או מה שזה לא יהיה), יפעלו המון טוב בעולם!
לשבור ת'חלון זה קל מדי, קל מדי... 'סתכל, הנה כל העולם עושה את זה, מנחם. מה יוצא מזה חוץ מבלבול?
ודרך אגב - גם לארון היו גבולות משלו - ע"ע "פרץ עוזה"...
[ליצירה]
מעניינת הפרשנות שלך לרגשותיה של מיכל. אלא שזה לא נראה לי מתאים, כי דוד כרכר ופיזז לא בעת המלכתו, ולא אחרי שגבר על בית שאול, אלא כשזכה להכניס את ארון ברית ה' לירושלים.
[ליצירה]
היה לי קשה לקרוא את זה, כי תארת בכזה דיוק את המקום שהכרתי כל כך מקרוב, וכל כך הרבה זמן.
ולא - זה לא שם.
תזרום הלאה, זה במקום אחר לגמרי. צמיחה, חיים, כל זה.
( )
תגובות