אי של השלום המובטח...
אילה רייזל
-
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואי! אני מתבישת שעל כזאת יצירה לא הגבתי לך!!! זה מדהים! אין מילים.. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה הנה--- כנראה שהמחשב לא סבל את הקיטשיות הזאת שניסיתי להחליף את הכותרת "שושנה" למשהו יותר מתוחכם... אבל הנה, סדרתי את זה. אתם יכולים להביע דעתכם. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מקסים. את נהדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה חמודה גם את!!! [ליצירה]
- [ליצירה] השתקפות של משהו הזוי למדי, אך גם חכם, כמו אותו מונק זקן שפעם אמר לי "...הנה אפילו כשהקשבת לאגדה שלי ראיתי שנעלמת" [ליצירה]
- [ליצירה] רענן... ריח של נטורל פורמולה... (שדרך אגב- לא כשר לפסח ולכן, לא מכניסים שיער לפה בפסח.) [ליצירה]
- [ליצירה] שלום אולי תנסה בלי חרוזים... הרעיונות יפים מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון. פשוט. חשבתי ששכחת. את סימני הפיסוק. לך יש פיצולים משלך, אני משערת. אז אולי שן תותבת? [ליצירה]
- [ליצירה] (וקר) קלאסי. [ליצירה]
- [ליצירה] אנושי, אנושי מדי. ודי מוכר... העתקת את זה מתמונה או מהדמיון? (לדעתי- הוא קצת מדע בדיוני) בכל אופן- יש בך כשרון. עלי והצליחי. [ליצירה]
- [ליצירה] זה חכם והוגן. (אחרי שהשתלחתי בתגובה הקודמת אני מגלה שלא תמיד אני צודקת.) [ליצירה]
- [ליצירה] עוד כוכבית אחת מעזה, לפרוש לפנינו את הכאב האישי. תנוחמי. [ליצירה]
- [ליצירה] שמנדריקים! אני לא סובלת את ההומור המתיישן- נושן של אפרים קישון. אבד עליו הכלח, מבחינתי, מאז ששמעתי שהוא לא באמת כזה אידאליסט. ולעומת זאת- פירגונים: נקרעתי מצחוק ב"מלא הטנא ביאושים"- שזו גם רמיזה דקה לכל הפוזלים לאתרים מקבילים, ומ: "...אני יושבת כאן בשלוש בלילה ולא מפסיקה לבכות. עוד מעט יתעורר כאן מישהו. אוי.. עכשיו גם שתי הקטנות מצטרפות לבכי, והנה אבא שלי, טוב, טוב, אני סוגרת.. אי!.." שבה את ליבי. בלי קשר לקשרים משפחתיים קודמים! [ליצירה]
- [ליצירה] אמן ואמן. [ליצירה]
תגובות