את קשתך נתת
בעננִי שלי
ושקט שרר בכל.
צבעיך פארו את קדרותי
וההרמוניה שכל כך חסרה לנו
הפציעה לכמה רגעים קסומים
הבליחה למספר שניות של חסד
העניקה לאפרוריות יופי וגון
ונעלמה.
עם התפוגג ההדר
שנית,
סערה.
[ליצירה]
חזנוש...
יפה לך ככה לזכור בע"פ "ליקוטי סוערה" (נקרעת מצחוק!)
יש אנשים מסכנים שאין להם דרך אחרת לקבל תשומת לב. הפרובוקציה בגרוש הזאת מזמן לא מטרידה אותי. כאדם עם מודעות סוציאלית (יו! קשור איכשהו לסוציאליזם וכאלה...) אני מבינה שיש גם אומללים בחברה: בין אם פיזית בין אם מנטאלית.
קורה.
ירושלמי, אם תמשיך ככה אולי תגיע ליותר מעיתון הפרסומות הזול "שבע" (מיסגרת את זה?)
תגובות