[ליצירה]
לאור התגובות ליצירה זו ול"כיסויים" של מיגה שנשלתה מן האוב בעקבותיה, הריני להמליץ לכם על יצירה נוספת המבטאת רעיונות דומים, או לפחות מבוססת על תחושות ראשוניות דומות. היא לוקחת זאת לכיוונים קצת נוירוטיים ואולי אף לסבו-אירוטיים בפרשנות. אמנם שום דבר שהגרעין הקשה של אנשי צורה לא יוכל לשאת, ובכל זאת, שלא תגידו שלא אמרתי קודם.
ועוד גילוי נאות למגיבה יש קשר אישי עם הכותבת.
שם הסיפור הוא: מירוניבה של שהרה בלאו. תמצאו אותו ב- bananot.co.il
[ליצירה]
היי חגיתית. תודה תודה (על המחמאות וגם על הפרשנות)
וזר בתוכם - אין צורך להיות כה דרמטי. אם שלוש נשים בוגרות זיהו כאן את התחושה כנעימה/סימפאטית, כנראה שיש בזה משהו. ואולי אלמנט הזר בתוכן שלך הוא שגורם לך להבין ש-מר בתוכן. ולא היא. לא תמיד טב למיתב טנדו.
[ליצירה]
תגובה מאוחרת
בפעם הקודמת שקראתי לא הגיבותי. אולי הייתי צריכה לעכל הכל, אולי הייתי צריכה להפיג את אדי האלכוהול, ואולי בכנות, התקנאתי.
הא לך אשה מקנאה תחת בעל, שנאמר אין אשה מתקנאת אלא בירך רעותה. ומעתה אמור - גם אם ירכה נפלה ובטנה צבתה.
אזהרה: משרד הבריאות קובע כי האלכוהול מזיק לבריאות, אך אפס כי תראו מה הוא עושה ליצירתיות.
[ליצירה]
כואב ונוקב
מכירה מקרוב סיפור כזה. יש גם ילדים בדרך. אז אולי אפשר ללמוד ממך כמה דברים, אבל אולי אתה תוכל ללמוד בהמשך, ומוטב לפני שהילדים באים כי אז זה הרבה יותר קשה, ששום דבר לא חייב להיות סופי או סופני. שום דבר שלא תרצה בו.
[ליצירה]
היי אורנה
במקרה עליתי על קיומך כאן. קיומך במובן של יצירות. אין לך מושג כמה החיים שלך נשמעים שונים ורחוקים ממני ובכל זאת מתוך הכתיבה האמיתית והזורמת דיברה אלי. במיוחד הסיפור הזה, שמתאר התרחשות שגרתית מן הסתם בביתך, גרם לי לחשוב על הכמיהה של אשה כמוך "בניין שלמית", אני קוראת לכן (את מן הסתם גם עונה ללוק החיצוני של ההגדרה, כך אני מאמינה), לקצת לבד. לאישיות עצמאית, אינדיבידואל במרחב המקוון. להתנתק מההגדרות של אמא (ל-11 ילדים שיואו) ורעיה ולהיות קצת מישהי, שמקבלת מיילים ותגובות. הא לך תגובה - אוהדת.
תגובות