נתת לי
מנגינה מליבך.
בין התווים שזרת
מילות געגועים
וערגה
וכמיהה
וחיכיון
וציפיה
והשתוקקות..
ובין האקורדים,
מרגישה את הלב שלך פועם
ושר לי
את מה שהיית רוצה לומר--
ואין מספיק מילים.
[ליצירה]
.
הו.
מצטרפת אלייך [אם יש פוך לשנת חורף, אז אני באה].
*מתקרבת* שמרגישה זנוחה משהו.
אז מה אם יש לי משבר כתיבה?
אז מה אם הסגנון שלי הלך לאיבוד?
אז כבר אי אפשר לומר משהו?
עזבו, אני צומית במיוחד היום.
[ליצירה]
...
לא הייתי קוראת לזה ציניות.
אם כבר, אז החיים ציניים. לא המצאתי שום דבר בקטע הזה.. נכון שזה תיאור מנקודת המבט שלי, אבל עדיין...
בכל מקרה, יהיה טוב.
*אתה יודע*.
תגובות