רגש שלא נותן לך דרור
יונה שלא מצאה מנוח
המים עוד לא כלו
היא לא תחזור ובפיה עלה של זית.
אולי כשתחליטי לצאת
הים ישוך מזעפו
המילים ---
לא יכאבו
ים ~
-
סתם אחת. מכורה לאהבה.
לקט יצירות
- תהליך החזרה- אידיליית המוות והתשוקה לחום אמהי
- טנגו
- כשנועה ישנה
- מה שהיא רצתה
- לא היה בינינו אפילו זוהר
קשור אלי
- [ליצירה] בתי, גם ליבי חלל בקירבי. אהבתי גם, חלל רוקד בכל מקום פנוי. היא צריכה למצוא לא רק את הקול שלה אלא גם הלב שניתן בקלות כזאת לבלי שוב. מיסטר דארסי לא יחזיר את שניהם. ליבו שבוי אצל אליזבת הוא אוהב אנשים עם קול יציב וברור. חוץ מזה טעות לחשוב שיש אנשים שיעניקו לנו קול, עצם המחשבה הזאת מראה שלעולם לא יהיה לנו קול משלנו (כי הוא תלוי באחר) כרגיל, כתיבה נוגעת. [ליצירה]
- [ליצירה] הרגשתי אי נוחות לקרוא את הקטע, כאילו אני קוראת ביומן אישי, בכל אופן מדובר בפרטים אישיים של אדם (או לפחות נשמע ככה)... האוטוביוגרפיה כתובה יפה מאוד (וגם מעניינת) אבל, לדעתי, קצת התמסמס משהו במהלך הכתיבה שלך. אתה כותב שהשירים שעליהם גדלת, השיחות, (אני מוסיפה) המריבות ודמויות שונות שעברו בבית מהווים חלק ממי שאתה, אבל אתה לא מתייחס אליהם בכלל. אהבתי במיוחד את המשפט אדם, על אף שהוא תבנית נוף מולדתו, הוא גם הרבה מעבר... בדיוק. [ליצירה]
- [ליצירה] יש פה, לדעתי, שילוב צובט בין השיר 'את תלכי בשדה' של לאה גולדברג לבין השיר 'שדות גולדברג'(ילדתי שלי) של מאיר אריאל. הנה ציטוטים נבחרים : האמנם, האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד, ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם. ומחשוף, ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם. ונשמת, ונשמת את ריחו של התלם, נשום ורגוע וראית את השמש, בראי השלולית הזהוב. ופשוטים, ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע ומותר לאהוב, ומותר ומותר לאהוב. (לאה גולדברג) הוא יקסום לך אלף גוון בחידת מרחקיו אך בכל מקום ליבו אוון הוא לעינייך זב כזב זב אכזב... הוא יתן לך רעננה הוא יביא לך מטר רץ פרדס חנה כרכור צל עלי בננה רק ליבך הנמרץ נמרט נשרט ונמחץ... (מאיר אריאל) [ליצירה]
- [ליצירה] ארספואטיקה במיטבה. [ליצירה]
- [ליצירה] (אם יורשה לי בתור אלוקים התשובה היא לא!) וכרגיל אתה מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] ישנם שתי אפשרויות למצב שבו היית כשכתבת את הקטע הזה- האחת- רעב מאוד, השניה- משועמם נורא. הקטע נחמד מאוד אבל קצת מאכזב לקרוא מאביב וסתיו קטע המדבר על הגיגי קונה מנת פלאפל. (אולי התכוונת להצחיק ואני לא הבנתי?) [ליצירה]
- [ליצירה] עצמי ואני בילבלו אותי כהוגן. קשים הם חיי הסכיזופרן.. הקטע היה עשוי להיות חמוד לולא השורה האחרונה אבל היא בועטת בבטן המתגלגלת ומורידה עלי חשיכה... ברוך שובך, התגעגתי (ונשארתי בגעגועים) [ליצירה]
- [ליצירה] יפתי, את הולכת ומשתבחת, שיהיו שמינו על כתפינו תלויים, רחומים מבקשים עלינו. הארת אותי. [ליצירה]
- [ליצירה] לחשוב שהם אכלו ... עושה לי בחילה. בזמן שקראתי חשבתי כל הזמן- מה את רוצה? מה הקטע שלך? עד שהגעתי לסוף ואז אהבתי ממש. הערה אחרונה- אל תתחילי מהתחלה, לפעמים מבינים יותר כשמתחילים מהסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] את מוזרה, אבל הכי יפה במוזרות שלך. מי אוהב אותך? אני! אני! אני! [ליצירה]
תגובות