תואר ראות
עיפות תופיע
רוע עורב
ואהוב בו האוב
איילה תועה
-
טועה, תועה ותוהה.
מתפלספת סתומה.
אאוטסיידרית שמתיימרת למרוד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יווווו איזה יופייייי!!אין מיליםםם!!כל כך הרבה אמרת בכל כך קצת...מדהים פשוט!תודה..=] [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים! לא הכרתי את הפלינדרום, תודה על שהפגשת בינינו, למרות שאני לא חושב שאוכל להשתוות ליצירה כזאת. מענג ביותר! [ליצירה]
- [ליצירה] לא לגמרי פולינדרומי.. וגם לא ממש הבנתי את המשמעות. [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה: א. תודות. תמיד מרגש לדעת שהיצירה שלי מצאה חן בעיני מישהו. ו-ב. נכון, זו בעצם גירסא שלי לפלינדרום. אני לא בדיוק אבן עזרא, ואלה הרבה פלינרומים (תכף אשנה לרבים בכותרת). תראה את זה כ"פרי סטייל". הרי זו שירה מודרנית, בכל זאת. ותור הזהב מאחורינו. ואשר לפירוש, אני לא נוהגת להסביר או לפרש. בגדול, אומר, זו לא נבואה לעתיד לבוא. פורים שמח לכולם!! רק בשמחה! [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. השורות הקצרות, והמילים המעטות בכל בית מעבירות הרגשה של עצירות כזו מצד הדוברת בשיר. כתוב היטב. התיאור הוא של מצב, והייתי סקרנית לדעת מה יעלה בגורלה של אותה אנוסה, האם אי פעם תשתחרר מהאזיקים ואם כן - איך? לכן זה מצוין בעיניי, כי אין כאן דיבורים על מרידה או בריחה. אלא כניעה טוטאלית מעציבה, צמודה והודקת. [ליצירה]
- [ליצירה] "דופק - זורק" שכזה? "כגבר"? התעצבתי. ערב נעים.. [ליצירה]
- [ליצירה] שינוי הפונטים וההדגשות, ומריחת המילים ("בוכהההה..") מורידים מהערך. וזה לא עובר את השורה הראשונה. זה לא נראה אמיתי, למרות שאני בטוחה שכן. למרות שאישית, סולדת מכל התוכן השטנצי הזה; נשמע כמו אוסף סיסמאות וקלישאות שמישהו דחף לך לראש. נראה כמו איזה שלט מתנשא, מרחיק, חסר טעם. מה המטרה כאן? מה את מנסה לומר? שמי שלא שומר על היהדות "טובע בבוץ"? יצירתי משהו. איפה את בסיפור הזה? את מנסה לקרב? את מנסה להחזיר בתשובה? כי יוצא שאת פשוט מרחיקה, ומתנשאת, ולא אומרת משהו באמת. סליחה, אבל זה באמת הכעיס אותי. [ליצירה]
- [ליצירה] מבחינת התוכן נדמה שכאילו רצית לתאר כמה נורא להיות בהמה בכלל. ומה שיצא לך זה: לא מרחמים על חזירים, ואת חששותיה של פרה. וזה קצת הרבה מבולגן. גם נראה לי קצת משונה שהפרה לא נרגזה כי חלבו אותה ככה. זה בעצם די הקלה, כי היא מתמלאת בחלב. אבל הייתי בקיץ ברפת, וזה היה די זוועתי. לא רק מבחינת הריחות והמראות. אלא גם איך שזה היה. ממש ריחמתי עליהן; הן ישנו על מצע משותף של החרא שלהן, ותוך כדי הליכה, הוסיפו לו נוזלים ומוצקים לא ממש מוצקים. וזה רק איפה שהן ישנו. כדי לחלוב אותן מתיזים להן יוד על העטינים, ונראה שהן לא ממש אוהבות את זה, לפעמים הן בועטות. בנוסף, לא נראה לי שהן ממש מקבלות את כל זה באהבה. מבט אחד מהעיניים העצלות-רוגזות שלהן ואת חושבת אחרת. הרעיון יפה. אך אם רצית לזעזע, יש לך את הלולים, את עגלי החלב, את הדגים.. צורות הגידול וההרג מזעזעות. אני מבינה שהרעיון הוא בכלל לא לאכול בע"ח. ואני, אישית, חולקת. אבל אם תציגי מראות מזעזעים. המסר שלך גם יבוא בעצם עם הסבר יותר חד. (יש מצב שאני מקשקשת) איילה. [ליצירה]
- [ליצירה] מצא חן בעיניי. וכואב לי עכשיו ברחם גם. [ליצירה]
- [ליצירה] משעשע. מייצר מצב קיצוני פיזי שמתאר הרגשה פנימית של הרבה אנשים בעשור-שניים האחרונים.. משפט ההטפה (האחרון) מיותר; הוריד מהשיר המון. וכך גם הסוגריים.. [ליצירה]
- [ליצירה] התרת לי את התפרים. משנה. חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] קל לעזוב את אלהים. השאלה היא האם יעזוב אותך, או ישאיר אותך מעוגנת, חייבת, כלואה, כואבת.. מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] מאד ציורי. ראיתי אתכם יושבים שם. פעם שותקים, פעם צוחקים. חולקים סיגריה. הסגנון תואם את הדמות. מצוין. מספק. [ליצירה]
- [ליצירה] עומר, תודה. כן, העליתי את היצירה הזו לפני חודש בערך. והסרתי אותה בטעות. החזרתי אותה שוב, כי היא מהווה דמות חשובה אצלי (לא ממש קשה לנחש) כרגע בחיי. [ליצירה]
תגובות