כל שנותר לי הוא לחכות,
שתבוא הדעת
ותתיישב
בתוכי.
גל י-ה
-
בחיפושים, ולא בחקירות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] באמת?? נו, ודאי לא הבנתי, אני בכל אופן לא הייתי מחכה אלא מיישבת אותה בדעתי, בתוכיותי :) מה פתאום לחכות, זה סתם מכניס לציפיה, ובסוף מה? (אפילו כרית אין לציפיה:) באסה, אז יאללה קומי עורי, תכף בא אורך... והלילה הזה רווי כוכבים משמיים אלייך קורצים אהבה, כּנרת [ליצירה]
- [ליצירה] ביאור קצר-ארוך הייתי צריכה לדייק יותר בניסוח, אשמח אם תוכלי לעזור לי למצוא את המלים לתחושה... יש לי בעיה גדולה. אני לוקה בחוסר סבלנות. חוסר סבלנות לפרטים קטנים, חוסר סבלנות לתהליכים (מה שמפריע מאד כשעוסקים בעבודה חינוכית). זה מפריע לי אפילו לסדר את החדר כי אין לי סבלנות לזה. בכל אופן- זו מידה שאני צריכה לעבוד עליה המווון. לפעמים אני כל כך נחפזת לעבוד על איזו מידה מגונה בילהלן- חוסר הסבלנות, עד שכל העבודה שלי לא שווה כלום, כי אין לי את הסבלנות כדי לעבוד עליה בתהליך מתמשך ואמיתי...ולכן, אני 'מחכה' שהדעת בתוכי תתישב ואז יהיה לי מה שנקרא 'יישוב הדעת'. מה שאני מנסה לומר זה שכדי להשיג את המתנה שנקראת "יישוב הדעת", צריך סבלנות, כלומר "יישוב דעת". מעין אבסורד שכזה. (ולכן קראתי לזה 'המתנה', שמשמעותה היא גם ציפיה, וגם ה-מתנה) אקיצור, ממש מתנצלת אם שיגעתי אותך, או קדחתי יותר מדי. מקווה שהתמונה הובהרה, ואם לא-עשיתי כמיטב יכולתי... וממש תודה על התגובה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני דוקא התחברתי..קצר קולע ומעולה! תמשיכי לכתוב.. [ליצירה]
- [ליצירה] מתנה בהמתנה במשפט אחד יפיפה! התובנה היא המתנה. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון, וכואב, ורגיש, ומורגש, ומפתיע ובמובן מסוים אפילו קצת מעשיר. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, כמה שהקטע הזה מתוק.... כל כך הזדהיתי, אם כי מלאך הכרית שלי היה נוהג להפנות את אצבעו המאשימה דווקא בשיעורי לדון. כל טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] ממש תודה על ההארה. המשפט הזה לקוח בהשראת הרב אבינר. כשהינו בבית הכנסת בנווה דקלים הוא סיפר שבדרכו לגוש הוא שם בגד ים בתיקו, כדי שאחרי שתתבטל הגזירה הוא יוכל ללכת לים, אולם כעת הוא רק טובע בים של דמעות ובכי. לענין הליטוש- א. ככלל, הסיפור כתוב בצורה נורא גולמית, בשפה קצת ילדותית ומבולבלת. כתבתי אוו בערך חודש לאחר הגירוש ואופן הכתיבה ממש מגדיר את התחושה- שכולנו פתאום ילדים אבודים ומבולבלים. התלבטתי אם לשכתב את הסיפור שיראה פחות חובבני, אבל חשוב היה לי להעביר את התחושה הזו דרך השפה. מקוה שהצלחתי. ב.ומה עוד שאנשי הגוש הם בשבילי סמל לאנשים-ילדים שכאלה, עם אמונה גדולה ושמחה תמימה שכל כך חסרה בדור הציני הזה. ושוב תודה, שבוע טוב, בציפיה לישועה [ליצירה]
- [ליצירה] --- רעיון יפה. אבל למה להפיל לפניו תפילתך? ללדת לפניו תפילתך! [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב יפה, מוכר מאד . גם לי קצת קשה עם היהדות המוחצנת, אבל מה לעשות שנוער זה עם מרגיש צורך רב להחצין, ומקובלנו שאין ואקום- כלומר- אם לא יחצינו דברים טובים- הם יחצינו דברים רעים. לפיכך עדיף שיחצינו יראת שמים מאשר דברים אחרים. כמובן שיש סכנה בכך שנשאר רק עם ההחצנה ובלי היראה, אולם לרוב זה לא המצב, ועם הזמן הם מתפתחים להיות בוגרים עם יראת שמים יותר בנויה.. לגבי התנועעות- לפי הזוה"ק יש ענין שכשיהודי עושה מצוה הוא יתנועע קדימה ואחור כמו שלהבת נר. לפיכך, ההתנועעות היא לאו דווקא סמל לריכוז של כלות הנפש, אלא פשוט יש ענין מסוים בה. זה הופך את כל הגישה שלי ל'התנועעות' לאחרת לגמרי, לאו דווקא כסמל ליראת שמים. המון פעמים אנשים מתנועעים דווקא כשהם לא מסוגלים להתרכז, כאילו מסים לטלטל את עצמם כדי להתעורר, ואז יש את אלה שגורסים שהם בטח מכוונים כוונות עילאיות, זה פשוט כל כך אירוני... [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון ממש יצירתי וחכם. אהבתי מאד, אם כי היה חסר לי משהו, אני עדיין מנסה להבין מה... אולי קצת יותר לפתח את זה. ונראה לי שבלי ה"שלא יחשוד", היה לי קשה להבין, אז צמד המלים הוא ממש במקום לדעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק ונוגע. התחברתי [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את ההקבלה 'אינני בוכה אף פעם, אינני תינוק בכיין'... ויש משהו מנקה בהקאה הזו, גם אם לרגעים היא מלכלכת. ויש משהו מטהר בבכי הזה, גם אם לזמן מועט הוא מרטיב.. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי, בעיקר בגלל שזה לא המשיך במסלול צפוי של 'אהבת המזדהים'. כתיבה טובה שממש מעבירה את המחשבות. [ליצירה]
- [ליצירה] זה סגנון החשיבה שלי בלבד או שכולם פה בקריאה ראשונית הבינו את זה "צולל ועיני מאדימות" כסוג של טריפ עם פלאשבקים מהעבר???... אם כי בתור שיר געגוע זה יותר עדין אבל ה'צולל' הזה מתקשר אצלי לקטעים פסיכודליים. נו, שוין... [ליצירה]
תגובות