לי זה מזכיר תינוק שעושה משו רע ואתה רוצה לכעוס עליו , ואז הוא תוקע לך כזה חיוך שאתה מתמוסס..
אבל זה לא ככה , כמו שג'ון אומר , אנחנו גורמים לעצמינו את הדברים שיהיו קשים , זה לא הוא. הוא לא עושה לנו דווקא, הוא לא עושה לנו חיים קשים , מקסימום הוא עושה לנו חיים עם ניסיונות - כדי שאח"כ יהיה לנוטוב יותר..
חיים טובים באמת! :)
[ליצירה]
תגובה
הזכרת לי את כל הפעמים שאת כועסת על אדם שיקר לך ואהוב עליך, ואז הוא בא ולפעמים לא צריך אף לבקש סליחה ופתאום את כבר לא יכולה לכעוס...
כתוב יפה.
[ליצירה]
לי זה מזכיר תינוק שעושה משו רע ואתה רוצה לכעוס עליו , ואז הוא תוקע לך כזה חיוך שאתה מתמוסס..
אבל זה לא ככה , כמו שג'ון אומר , אנחנו גורמים לעצמינו את הדברים שיהיו קשים , זה לא הוא. הוא לא עושה לנו דווקא, הוא לא עושה לנו חיים קשים , מקסימום הוא עושה לנו חיים עם ניסיונות - כדי שאח"כ יהיה לנוטוב יותר..
חיים טובים באמת! :)
[ליצירה]
כיף
לקרוא סיפורים שלך. יש להם את המימד המדכא לפעמים, אבל כאן למשל הסוף טוב וזה אחלה. למה לא לקבל קצת קיטש בסיפורים? זה עוזר לחפות על החיים הכל כך לא קיטשיים...
[ליצירה]
טוב, טוב!
גדול! אהבתי עד מאד. קבל ח"ח.
ותגובה לעומר פדור- לפי מיטב הבנתי השיר הוא סמלי ויש בו רובד שמתיחס למדינה בכלל, ולנפילה שלה כנראה. שים לב לשמות של האנשים - שמות סמליים שקשורים למדינה ולארץ ישראל.
[ליצירה]
תגובה לדיון
אני מוכרחה להוסיף, אחרי שקראתי את שאר התגובות כאן ואת הדיון המעניין על כיסוי ראש, שאני אישית רואה ערך עצום וסיפוק אמיתי בשמירת חלקים מהאשה לבעלה, כמו שהגדיר זאת "איש אחד". מבחוץ זה אולי נראה חונק ולא מובן, אבל כשנכנסים לזה - רואים את היופי שבהסתרה ושבשמירה על האינטימיות שהיא רק שלנו פרטית. וזה מדהים. זה שווה כל כיסוי ראש וכל שרוול וכו' וכו'... וזה כל כך שונה ממה שהולך היום בעולם, שרק מנסים להוציא הכל החוצה ולא לגנוז שום דבר...
ואגב, מיגה - הביחד המיוחד הזה שנוצר פתאום באמת לא מאפשר חדירה מבחוץ. לא שצריך לנתק קשרי חברות, אבל זה באמת עולם חדש ואישי מאד, ולכן חברויות אחרות נחסמות איפשהוא באמצע הדרך. ככה זה כנראה בחיים, לפחות בהתחלה של קשר זוגי... אני מאחלת לך שהוא ימצא אותך במהרה.
תגובות