אני אדם הולך ובוכה
הבכי מתערבל בתוכי
מכלה אותי מבפנים
אדים של כאב עולים ממני
מרוקנים אותי עד תום
אני עומדת לפניך כולי
בתחינה
...
בהירות חדשה מנביעה מתוכי
ציפורים השמיימה
אני אוספת את כל הכאב
לאגרוף
ומעלה אותו לקורבן
אליך
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
תגובה (מאוחרת) לאודיה
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
.
זהו, הפכתי למעריצה קבועה. ואחרי שקלטתי את הקשר המשפחתי, אז זו פשוט הערצה משפחתית נמשכת. שתהיו בריאים.
מדפיסה את כל השירים שלך ומתחילה לצטט בלב.
[ליצירה]
סוערה
את גדולה! יכולת כתיבת הסיפורים שלך פשוט לא מצליחה לאכזב. כל פעם מחדש.
מצטרפת לחתלתול: יש בסיפור הזה איזו רגישות דקה ועצב שנרקם לאורך כל הסיפור, עד לתקווה. משהו אחר מסיפורים אחרים שלך.ככה נראה לי.
"האמונה - ציפור החשה באור ומזמרת
בעוד השחר עוטה אופל" (הרב קוק)
[ליצירה]
.
גם לדעתי גרב זה זכר אבל זה פשוט לא מסתדר לי פה... הצירוף "גרב קטן" לעומת "גרב קטנה" - זה לא זה...
אגב, אהבתי את ההבחנה של ערוגה בקשר ל"נמתקת". אני הכנסתי במילה הזו גם את הרבדים בעולם ובנפש: הכנעה, הבדלה, המתקה. זה מסתדר עם המבנה של השיר, ויכול מאד להוסיף למי שמבין בזה...
תגובות