אני אדם הולך ובוכה
הבכי מתערבל בתוכי
מכלה אותי מבפנים
אדים של כאב עולים ממני
מרוקנים אותי עד תום
אני עומדת לפניך כולי
בתחינה
...
בהירות חדשה מנביעה מתוכי
ציפורים השמיימה
אני אוספת את כל הכאב
לאגרוף
ומעלה אותו לקורבן
אליך
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
תגובה (מאוחרת) לאודיה
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
יופי של דימוי שמתפתח לאורך השיר.
הכותרת מצוינת.
האם מיץ פטל מכוון לחיים הפשוטים ביחד?אני מתכוונת,אחרי כל ההו-הא והצלצולים של ההיכרות והחתונה?(גם אם לא,זה יכול להסתדר יפה)
'אבל אני זג' - ולא זוג; אבל בע"ה עוד ישברו כוס והוא ישקה אותך מהגביע.
אהבתי.
[ליצירה]
שיר טוב וחזק
הזכיר לי שיר של רועי זמיר מאתר זה, שיר שנקרא "קרבות בודדים". רוצו לראות. אם כי לדעתי האתגר הגדול בחיים זה לדעת לשלב את שני המישורים - הרוחני והארצי - שהרי בני אדם הננו, לא ככה?! והאדם מורכב מחומר ורוח שמטרתם לצעוד יחדיו.
אז אפשר לכתוב שירים על חוסר הצלחה בשילוב הזה, אבל אני מקוה שבחיים זה יצליח יותר...
[ליצירה]
שיר חזק
והדיון בעקבותיו חזק לא פחות. מעסיק אותי הרבה בזמן האחרון, והמסקנה היא שימים פשוטים הם באמת הדבר הכי טוב ומבורך בעולם הזה! הקצוות הם טובים לפעם בחיים, לאירועים חד פעמיים מדהימים. אבל הברכה של היומיום היא הכל. היא הדבר האמיתי.
כמו שאהבה עוצמתית בגבהים היא דבר מדהים, אבל אירוסין הם חודשיים, ונישואין זה כל החיים...
מזדהה עם השיר של יוסי גמזו שנכתב בהערה לפני.
"מה יותר גדול - טבע או נס? החכמה היא לראות בטבע - נס."
תגובות