לפעמים אני רוצה לחזור ליום בו נולדתי,
ולו רק כדי להוסיף בכתב-יד,
בעמוד הראשון של חיי,
"מוקדש,
באהבה,
לך"
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] / נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] _ התרגשתי. מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] ... יוּ. מתוק ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, זה מה שרוב הנשים היו רוצות.. [ליצירה]
- [ליצירה] מוקדש באהבה מקדישה לך באהבה מקום של כבוד ברשימת היצירות האהודות עליי. [ליצירה]
- [ליצירה] מנביט אני שומעת קול טרוניה קלה ;-)? [ליצירה]
- [ליצירה] יוווו איזה כיף לה! =) מקסים. סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! אתה משהו! [ליצירה]
- [ליצירה] הצלחת להעלות חיוך על פני. מתוק ומקסים. אז מה אם זה מה שנשים רוצות... [ליצירה]
- [ליצירה] הממממ ליייק רוזמארינ צ'וקלט! סוויט...... מה גם... האמת, למה לחזור בזמן ולהתסבך עם כל מני בעיות פיזיקאליות והגיוניות שאם הם גרמו [לפחות עד שלב מסויים] לוולקאנים לא להאמין שזה אפשרי בכלל --- יש דרך יותר פשוטה.... פשוט להוציא את הפתק הזה מהכיס!! [מה.. אין לכם שני פתקים, אחד בכל כיס? שעל האחד כתוב........ ועל השני כתוב........?] האמת.. אני הייתי פשוט רוצה לחזור ולרשום בדף הראשון 'הנה, קח ת'מספר טלפון הנכון מראש... תאמין לי יחסוך לך הרבה בעיות...' [נ.ב. רק תעשה טובה - - אל - - תתקשר לפני התאריך המצ"ב.... התזמון חשוב... ] [אה כן, ואל תעשה גם עוד כמה וכמה דברים שאני מצרך לך בנוסף תחת הכותרת 'טאקט שצריך לשנן!!' :-)' [ליצירה]
- [ליצירה] לזר אתה בהחלט מובן. אבל זה מה שיפה בעיניי בעולם הסיפורים. כבלי המשיכה אינם קיימים כאן, ואנו רשאים לעוף כאוות נפשנו. לא במשוגעים עסקינן? מדוע? אנשים נורמליים יש לנו מספיק בחיים הסובבים אותנו. בשביל זה אין צורך ליצור. ובעזרת אותם משוגעים אנו יכולים גם להבין, אם נסיר את ההקצנות, מה לא בסדר בחיים שלנו. [ליצירה]
- [ליצירה] * מזכיר את השיר ההוא של ביאליק, שבו הוא, התלמיד, הולך וגדל בעוד השכינה הולכת וקטנה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, לפעמים גם על מוות. [ליצירה]
- [ליצירה] לכבוד ארבע כוסות? שיר יפהפה, אודיה, דימויים משובבים ומקוריים. אם כי במקרה הזה לא אהבתי את ה'צניחה' שבסוף (המתוכננת, יש להניח). [ליצירה]
- [ליצירה] נו, זה ברור כל כך ברור שהוא אהוב לבך. למה להתכחש לזה? לא כותבים דבר כזה לאדם שהוא פחות מכך. [ליצירה]
- [ליצירה] אני דווקא לא מכיר יעקב ואילנית ובכל זאת אני חושב שזה יפה ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] כבר מזמן רציתי להציע למנחם קטגוריה חדשה - "במילה אחת". דווקא יכול להיות נחמד, אם כל אחד מהכותבים ינסה למצוא את המילה הבודדה שהינה טעונת-משמעות מבחינתו. זו תהיה הקטגוריה הראשונה בתולדות אתרי היצירות ששמה מורכב יותר מתוכנה. ואני מתנגד למחיקת הקטגוריה 'במשפט אחד', ולו מפני שזה ייאלץ אותי לקחת כלמיני משפטחדים שכתבתי (וחלקם, אגב, מסתבר שנגעו באנשים) ולהכריז עליהם כעל 'סיפורת'. זה היה מביך למדי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! אל תיעלב, אבל אתה צריך להיות מורה. פשוט דרך נפלאה ומרתקת להעביר סוגיה מסובכת, ועוד להשאיר את ה'לומד' עם חיוך שלא יורד בכביסה! [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, וואו, וואו רעיה, את מדהימה. איך הצלחת לקחת סיטואציה יומיומית - איזה יומיומית, אם תחשבו עליה, היא מתרחשת אלפי פעמים ביום - ולעשות ממנה סיפור עוצר נשימה. לא נראה לי שאני אוכל לעבור בזמן הקרוב ליד מגרש משחקים בלי לחפש את יונתן שעומד שם בפינה. ואגב, זר זהב - אני לא חושב שהסיפור מדבר על ילד "חריג". הוא רגיל, אך נמצא בשוליים של הרגילות. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני גם אני גואה וגועה למקרא ההרהור הזה! גם אני רוצה הרהורים צבעוניים כאלה! [ליצירה]
תגובות