גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה.
נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל.
מין יחסי גומלין שכאלו.
אהבתי (:.
הזכיר לי את הטיוטות שנעמי שמר צירפה לספרים שלה..
וכמובן שתמיד מעניין לראות כתב יד של אנשים, שבד"כ רגילים לקרוא אותם בכתב הרגיל הזה של האתר...
אז תגיד, חזרת?
אחרי הפרידה הדרמטית?..
[ליצירה]
---
גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה.
נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל.
מין יחסי גומלין שכאלו.
[ליצירה]
...
אהבתי (:.
הזכיר לי את הטיוטות שנעמי שמר צירפה לספרים שלה..
וכמובן שתמיד מעניין לראות כתב יד של אנשים, שבד"כ רגילים לקרוא אותם בכתב הרגיל הזה של האתר...
אז תגיד, חזרת?
אחרי הפרידה הדרמטית?..
[ליצירה]
לא הבנתי.
בעצם השיר הזה אומר לראות את מה שלא נראה כפשט במשהו... למשל כמו שמספריים אמורות לחתוך - הן בהתחלה מחוברות... 'חיבור שבמספריים'...
רגע... אז בעצם מה זה אומר לגבי ה'יופי שבאהבה'?
באהבה אין יופי בעצם?
[ליצירה]
...
בבחינת 'אין לי זמן!!!'....
מזכיר לי שאני חייב עוד סיום לאיזו שהיא יצירה שהבטחתי שיהיה לה המשך.....
שמח לדעת שיש כאלה שיכלו לעשות גם את הסיום באותה יצירה..:)
[ליצירה]
נ.
לא תמיד -אפשר- לבכות. זו מדריגה גבוהה למדי.
לפעמים מנסים ומנסים, באמת מנסים, וזה עדיין רחוק.
צריך 'לחיות' את החורבן, אולי. או את התיקון שלו, כנראה.
לאו דווקא אדישות של תשעבוב. אדישות של שנה שלימה. לפעמים לראות מישהו אחר בוכה זה מזיז משהו. (למשל מחר, או ביו"כ ובסליחות וכו') לראות איך מישהו, רחוק ממך כל כך, מבין באמת את מה שקורה מסביב...
אבל בגלל זה הוא ראש הישיבה....
אנחנו צריכים רק להשתדל כמה שיותר, אולי איך שהוא, נצליח להבין את המשמעות של זה.
לבכות צריך - אך האים זה פשוט? שמא אם נכריח את עצמנו לבכות - דמעות שווא אלו יהיו?
.. אחי - היצירה שלך פגומה טכנית. (צעקת ה [7] שלך לא עבדה טוב, תתקן את זה.]
[ליצירה]
אההה...
איפה הצד השני?
קצת דמגוגי מדי אני חושב.... [ואני אומר את זה כאולטרא-אורבאני...{שנורא הזדעזע כששמע 'יחפים'...:)}] אולי זה נראה לפעמים 'מוזר'...
הסיום קצת אה.... אה.... הממ........
אני חושב שהמשפט היה קצת אחרת במקור:
"היי, הנה ערבי!!" {ויש לו משאית מלאה זבל... ואם באמבולנסים הם שמים כל מני.. מה הם ישימו פה?!}
{או... שמימו יקרא למאבטח רגע...} <אוקי... שמימו ישים רגע את העין על האקילה....סבתא... למה יש לו כזה מעיל רחב?.... {כי יורד גשם...} למה יש לו כאלה חוטים שמבצבצים לו מתחת לחולצה? {זה הכבל של השלט של הדיסקמן...}>
סבתא...
מה זה 'בום'?
[ליצירה]
חחחח
חמוד.
מה שבטוח - אולי ד' שותק... אבל אנחנו -באמת- לא מפסיקים לדבר... ואין כמו בית מדרש כדי להבין עד כמה זה מצחיק...
אהבתי במיוחד את ה'פרקר'...:) [למרות שאני , אישית, עם פיילוט... {בייניש בלאי!!!}]
[ליצירה]
המממ
רץ מאוד למרות שנורא נורא איטי - סגנון מעניין, איך לבטא צעקות בשקט מוחלט.
בהתחלה זה היה ממש נהדר, אבל באמצע התבלבלתי נורא והלכתי לאיבוד... והמשך גם החושים הביינישים שלי הבהבו אז בכלל לא הבנתי כלום...
אבל הסגנון מעולה וההחלה מצויינת!
[ליצירה]
המממ...
עלתה לי שאלה בראש עכשיו...
האם אפשר לכוון את כל הכוונות האלה, או לחשוב עליהן בכלל, עוד לפני שנוטלים ידיים ו/או מברכים ברכת התורה? האם זה נחשב לימוד תורה בעצם?
מעולה על הצהוב - סוף סוף אנשים באמת משתמשים ובקביעות באופציות שכן יש כאן...
והייתי שם את זה ב'תפילה' בעצם לא?
[ליצירה]
הההאא!!
ענק!!!! [למרות שאפשר להמשיך את השיר הזה עוד...הרגישי חופשית להוסיף כיד המלך האדומה[או הקידומאישי...]
מזכיר את סגנון השירים של שבת זכור... [אני זוכר את זה... כאילו זה היה אתמול...... בעצם זה היה אתמול!! ^_^]
הערה אחרונה - הייתי ממליץ את השורה הראשונה והאחרונה, שלא קשורות לשיר, להקטין.
תגובות