בעזרת ה'.
כשם שהסערה בעולם הופכת את הכל
כן הוא חוט השערה בהיכלי המלך.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] עמוק במיוחד המשפט הראשון. עמוק מאד. השירים שנשיר מחר נולדים מחשכת אתמולינו ומלחץ תפוס בצואר ומצחוק מתגלגל מבטנינו שעוד לא מספיקה לעכל את אשר עבר עלינו באתמולינו. [ליצירה]
- [ליצירה] יש פה כנות. יפה לך כתיבה זכה שכזאת. אמת. די לה בהקראת שמות. להחיות, כבר לא תוכל, את מי שנתן במתנה חיים, על אין למה. חבל שהיו צריכים למות בשביל שנברח אח"כ כמו כלבים. לפחות מתו בכבוד. כואב את אבלם. אין לך מושג עד כמה. יהי זכרם ברוך. נ.ב. למה פרסמת את זה עכשיו? [ליצירה]
- [ליצירה] חזק היטבת לתפוס את הרגע במילותייך. [ליצירה]
- [ליצירה] *:] מדהים! השאיר אותי בתחושה תלושה, עוד רגע והבועה היתה נוגעת באור ו... [ליצירה]
- [ליצירה] לא, הלילה שחור. אך, השוקולד, כנראה לבן. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מקנא (בבחינת קנאת סופרים/משוררים) תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי איזו תמונה יפה, יש בה אוירה הנוסכת שלווה וחגיגיות, כמו כלה בערב חופתה. [ליצירה]
- [ליצירה] לאחת אלמונית וליבלבו איך שאני מכיר את הרגע הזה, אני יושב באוטובוס ומאזין (בלית ברירה לשיחות פלאפון של אחרים, אפשר ללמוד על בן- אדם כל כך הרבה מזה, וגם העניין הזה, לנסות לנחם ילד ממרחק, וואי וואי. בלבו, אני מצטרף גם לסערת ההתרגשות, תגובות פיוטיות כאלו הן ענקיות, עושה לי חשק לקרוא יצירות שלך. טוב שיש אחת אלמונית שתוליד אצלך פוריות כזאת. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב זה מורכב קודם כל מאד נהנתי ואני מצטרף לכל חבר המגיבים הנ"ל ביחוד בקטע של השילוב הכ"כ משתלב של הטקסט המקורי אם החוייה האישית שלך. לא יודע אם האחרים שמו לב ואם את התכוונת לכך בכלל, אך אני שומע גם מעין קצב אחיד בשיר וזה גם אלמנט נוסף שמוסיף הרבה חן. (למשל: החוצה לחופשי- משמרה בקרבי, ועיפה מהמראות- עד כלות). אם במילים "ואתה משמרה בקירבי" התכוונת שאת לכודה ואינך מסוגלת לפרוץ לחופשי, אני מברך אותך שתצליחי ותרשי לעצמך לפרוץ את הגבולות ולא לפחד, ככל שאנו מגדילים את מגרש המשחקים של נשמתינו, היא יותר חופשית לנוע ולהמריא. הרחיבי את גבולותיך ואת מה שאת מרשה לעצמך ומעיזה. חבל להתיאש ולוותר וסתם לצפות לעת בו "הישועה" (אני מקווה שהבנתי לא נכון, זה נשמע כמו בקשה לסיום תפקידינו עלי אדמות), חבל להתיאש, נסי לפרוץ, הקב"ה כבר יתן את הכוחות. ותמיד תמיד תמשיכי להודות, (בברסלב אומרים שזה פתח לכל הישועות והשפע). אגב, בקשר לעניין של ההמראות והעייפות ולמרות ההמלצות שלי לנסות לפרוץ את הגבולות (כי זה נשמע כמו המשאלה שלך, רק שאת עייפה בשביל זה), צריך לשמור על איזון, להמריא ולנוח. בהצלחה בדרכך, נשמע שאת שואפת לגדולות והן אכן מוכנות לך. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה יפיפה. אתה עשית? [ליצירה]
תגובות