אף פעם לא מצליחה להחליט
איך אתה יותר טעים
האם לטרוף אותך בנגיסות מורעבות
או לקלף אותך לאט לאט
ולהנות מכל פיסה שלך
כמו דילמת הוופלים שהיתה לי בילדותי
האם להפריד בין כל השכבות,
ללקק אותן אחת אחת
או לנגוס ולהנות ממסת הרכּוּת של השלם.
[ליצירה]
הבטחות לשקופיה
אני רוצה להבטיח לך הבטחות
אבל יש לי הרגשה שמותר לי רק אחת
לקטוף לך את הירח לא יצא
ובעניין השיער, רוצה להבטיח, אבל אם לא?
מעדיפה להבטיח לך שהאהבה שתמצאי
תהיה בריאה, בעלת נפח, עם צבע משגע, שלא דוהה, מתולתלת במידה, שובבה ולא מעיקה, ושתוכלי להתגאות בה גם אחרי 20 שנה, ולחפש עבורה שמפו לאהבה בריאה.
הולך?
[ליצירה]
מה אפשר עוד להוסיף?
היצירה כתובה מעולה, סוחף, קולח.
משום מה הגברים במשפחתי שנתתי להם לקרוא, הבינו מהתחלה את העניין. האמנם רק אני חשבתי עד לשורות האחרונות שיש שני גברים בסיפור?
גם אני כמו אלול (אלא מה) כואבת את האמת המוזרה העומדת בבסיסו של הסיפור, אבל ההקצנה המטורפת עושה את שלה.
[ליצירה]
אהמ
יש פה הרבה חידושים עבורי
(זה באמת מה שמתרחש סביבי כשאני כובשת את עיני בסידור?)
אבל לא הבנתי מאיפה ולמה תיאורי הגועל?
האם יש איזו חובה להרוס כל הנאה שמפואית ברסיסי בשר מדממים?
לא ברור לי
[ליצירה]
ובגלל כל זה
ולכן - תקום לתחיה עכשיו
אם אין טעם במוות הזה, ואם לא ייצא כלום מהמוות הזה, מה שנותר הוא לזכור את אבותינו, שהעריכו יותר את החיים.
ולחיות!
תגובות