אף פעם לא מצליחה להחליט
איך אתה יותר טעים
האם לטרוף אותך בנגיסות מורעבות
או לקלף אותך לאט לאט
ולהנות מכל פיסה שלך
כמו דילמת הוופלים שהיתה לי בילדותי
האם להפריד בין כל השכבות,
ללקק אותן אחת אחת
או לנגוס ולהנות ממסת הרכּוּת של השלם.
[ליצירה]
ואולי הכל מתבהר
והבלבול מקבל אור אחר, אם ניתן קצת פחות נפח לאנשים שבחיינו,
ונתייחס קצת ל"במאי" שרשם להם את הטקסט/התפקיד,
ואז נוכל לקבל פרופרציות אחרות
לגבי הסצנה הזו ואחרות
(סתם הרהור מבין הדמעות האישיות שלי)
תגובות