בבוא היום,
עד רדת ליל,
כמעט בין ערב וערבָּיים,
עד רדת נשמה לשאול,
עד בוא גואל.
בין אשמדאי לערְבִיִים,
בין אור יהל לזפת משחירה,
תנוח נשמתי ותסובב אין קץ,
זה הוא עונשה...
נשמת מרה...
[ליצירה]
וואווו ואווו ואווו
סליחה על הוולגריות, אבל אם אפשר הייתי גם מוחה כפיים ודמעה.
סוערה - פשוט מעולה, כמה משמעויות, כמה ניסוחי לשון שירשמו על שמך בעברית לדורות עולם.
אהבתי: "על אברת תוחלת"
"ובעת הגיע, לעת מגעת".
כשאת מוסיפה יצירה - נא הודיעי לי באי מייל או במסר או על כנפי יונה נחפה בכסף.
:))
(ד"א - חשבת אולי ליצור מחברת: "מהמחברת של סו")
אויש, בטח הרסתי לך עכשיו הכל.
(יו, איזה כיף)
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
ואווו
אהבתי. חדשני ומקורי, ועם זאת, כל מספר וכל משוואה כל כך מדברת ומספרת.
זה לא מספר - זה סיפור!
התליון קצת בסוף הפריע לי, אבל מי סופר אותו בכלל?
[ליצירה]
מדהים
השיר, המקצב החרוז!
איך לקחת רעיום כל כך נעלה כנחירה, והפכת אותו בהינף קולמוס לנחלת כל.
נחירת האף - בו מצויה נשמתו של אדם, הפכה כמעט לנשמת האומה כולה.
והשילוב המדהים של "נחרי, נעמה, נחרי, נערה" - גם נוחרת - גם נוערת. מדהים! מדהים! ותפתח האתון...
המשך לנחור ידידי, כי נחירותיך כזהב הירוק שבתוככי האף...
:))))
[ליצירה]
נשמעות?
אולי באמת רק "נשמעות" אבל לא ממש חזקות?
לא ממש מחזקות.
כי כשקר בפנים, נורא, קר.
שום מילה לא תוכל לחמם.
רק רגש שפורץ מבפנים.
נהר המיטהר - שמח כתמיד לראות את יצירותייך!
[ליצירה]
מזכיר
השיר הזכיר לי את תקופת ילדותי בה בלעתי בשקיקה את ספרי הילדים והנוער שדיברו על אז - התקופה ההיא שלפני הקמת המדינה.
איך רציתי לחיות ולהיות כמותם.
השיר שהבאת הזכיר לי תקופה זו.
תגובות