ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- זה לא בלבול. אך אי-אפשר לחיות בגישה שמקבלת בהבנה ובהשלמה את הטעויות מכיוון שהכל לטובה. זה שייך לאידיאה של הדברים, אך לא לביצועם המעשי. [ליצירה]
- [ליצירה] -- מסופר על נחמה לייבוביץ' ז"ל, שפעם הוזמנה להרצות בבית-כנסת, והיתה בו מחיצה בין גברים לנשים. כשקמה להרצות עשתה זאת בעזרת הנשים, על אף בקשת הגברים שתבוא להרצות בעזרתם. וכך הרגישו הגברים כנשים. נחדמות התחושות שבקטע, את הסיום הנובע מציניות לא אהבתי, ונזכרתי מעט בהתאלמות של רעיה: http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=6073&code=50 [ליצירה]
- [ליצירה] --- כמובן. [ליצירה]
- [ליצירה] בלבי במזרח כותבים על החרוז בסוף 'רב', שהוא מרמז שהמשורר היה כבר זמן 'רב' בספרד. [ליצירה]
- [ליצירה] --- גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה. נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל. מין יחסי גומלין שכאלו. [ליצירה]
- [ליצירה] --- גם אני [ליצירה]
- [ליצירה] ------ אני לא משחק כדורגל. לא יודע לשחק טוב, מאבד את הביטחון שלי אל מול שנות הניסיון שלהם, ואני גם אף-פעם לא מסתובב עם נעליים לרגלי. פעם, במורשת, כשהבנים של היישוב התעצבנו על שהאור במגרש לא נדלק בלילה, וניסו וניסו וניסו, תהיתי אם לא החמצתי משהו. וכשאני צולל בבריכה, בעולם שמתחת למים, העולם השקט, שבו כל רגע הוא נצח שמעבר לזמן, שבו אינך זקוק לכולם, שבו אתה מותח את הכח שלך עד מעבר לקצה גבולותיו, נעים לי יותר מכל משחק כדורגל ששיחקתי אי-פעם בחיי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- תודה לכם, אנשים.. איזה כיף זה שיצירה שלך זוכה לעדנה. [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט נעים לקריאה. --- [ליצירה]
- [ליצירה] הפיסקה הראשונה של תיאור היחסים נעמה לי מאוד. אבל לדעתי יש בזה מימד אמיתי וחזק. [ליצירה]
תגובות