[ליצירה]
מקסים
מקסים,
מעביר טוב את תחושת הצפיה ומיד לאחריה- השינוי.
לא אהבתי שהשפה מליצית מדי, מעט מרוחקת. זה נותן תחושה משתדלת מדי, לא אמיתית.
עם זאת- הרגש בהחלט משכנע באמיתיותו.
זה שיר אירוסין?
(ה"מזל טוב" עומד על קצה הלשון. לשחרר אותו?)
[ליצירה]
היום, רק היום
לחיות את הרגע במילואו, מתוך אומץ, בלי פחד ובשקט פנימי, ככה להצמיח את השפע מתוך אופטימיות ואהבה.
נעם, זה רגיש מאד, ונגע בי ביותר. תודה.
כּנרת
[ליצירה]
לא מיואש ח"ו.
פשוט קצת מאוחר, ויש מחר ישיבה בע"ה,
אם יהיה זמן מחר - אגיב, אם לא - זה יחכה לפעם הבאה.
רק שתי נק' חשובות:
א) אהבת ישראל היא לא 'מול' הקב"ה. הם לא מתנגשים ח"ו. אין כאן שני צדדים נפרדים, צד אחד - מה שה' מצווה, צד שני - אהבת ישראל. אנחנו מבקשים לברר את רצון ה' האמיתִּי בעולם, שחלק ממנו זה אהבת ישראל וחלק נוסף המצוות, בתוכן ישוב הארץ וכו'.
ב) כשאמרתי לא להיות חסיד, התכוונתי לא לקבל דברים כמות שהם. אולי כשאדם יודע שמולו אדם במדרגת נביא, מצווה לשמוע לו אוטומטית, אך בכל מקרה אחר לענ"ד אין לזה מקום. מי שמרגיש שהרב שלו מכוון בדיוק לפנימיות נשמתו - אין בעי'ה עקרונית עם זה, למרות שקשה לי להאמין בזה.
שמעתי את הרב שטיינזלץ אומר שהמתנגדים לקחו מהחסידים את כל הדברים הרעים. אחד מהם זה להקשיב לכל מה שהב אומר, בלי לשאול שאלות.
אני נגד הסתכלות כזו, שלדעתי משאירה אותנו ברמה הילדותית, שלא לוקחת אחריות ולא מפלסת לעצמה דרך בכוחות עצמה.
בע"ה תגובה בקרוב, בלנ"ד.
[ליצירה]
במסגרת המחקר שלי...
אני חושב שאם הדברים בסיפור לא ריגשו אותו, אולי הוא לא אמור להתייחס אליהם? אולי זה סתם דבר לא חשוב בשבילו שנסיך יוצא ושואל על שקיעה, אולי הוא פשוט צריך להיות בדואי?
הוא לא מתחרט (ככה נראה לפחות) ולא מרגיש החמצה, אז מה הבעי'ה?
[ליצירה]
[ליצירה]
אתה לא חושב,
שצריך להסתכל על זה במבט של לכתחילה ולא של "נו טוב, אם זה כבר ככה..."
צריך לראות כמה זה נפלא שאני משקיע,
שאני בונה.
לענ"ד.
[ליצירה]
מיגד ויהודית:
מיגד, זו בדיוק השאלה של ההסתכלות.
למרות שהעניין עמוק הרבה יותר.
יהודית, אמת זה לא שקר שנשמע טוב,
אלא אמת, אמת ממש.
אני אסביר את עמדתי בנושא, בקצרה:
העולם סביבנו הוא עולם של שקרים(ומכאן שם היצירה).
גם האמת הגדולה ביותר, העמוקה ביותר, אינה מתקרבת לצל צלו של קצה קָצֶהַ של האמת המוחלטת, או במילים אחרות, או אין סוף.
מכיוון שאנו נמצאים בעולם כזה, אנחנו יכולים לייצג את האמת המוחלטת דווקא ע"י החומר, ולא בשום דרך אחרת. תנסו לחשוב על משוואה שבשני הצדדים יש את אותו מספר, לכן הוא מצטמצם, כך גם כאן, בגלל שאנו משתמשים בחומר כדי לייצג אמת בעולם חומרי, אז אנו בעצם אוחזים באמת המוחלטת.
אבל זה רק כשהשקר במקומו מונח, כלומר החומר, המציאות השקרית, הזמנית, המוגבלת, מושם על ידינו במקום הנכון בשבילו.
[ליצירה]
לא מכיר את נוער הגבעות, אבל
כתבת יפה מאוד.
בשלב מסויים רציתי להחזיר מכתב ליונתן,
ואז נזכרתי שהוא לא אמיתִּי.
הצגת שני קצוות, אני רואה אמת בשתיהן, אבל בעיקר באמצע. אם זו זעקה כנגד הזילזול בנוער הגבעות אז זה דבר אחד, אבל אם ניסית להציג מה שאמיתִּי זה כבר דבר אחר לחלוטין.
דווקא יש המון אש בישיבות כמו שבי חברון, הר המור וכו', הבעי' היא לא באש, אלא בדברים אחרים שקצר מקום התגובה, או לפחות זו שתקרא, מלפרט.
לסיכום,
כיצירה - אהבתי מאוד(את באמת רק בת 14?)
כמשנה אידאולוגית - פחות, הרבה פחות.