לו ידעתי,
לקרב אותנו שוב
להזין את ניצוץ נשמתי ברוח הלב
להגביה שלהבת, ולהתיך השברים שליבי
לתפילה זוהרת.
אמיתִּי .
-
זה המקום לפעמים לפרוק קצת,
ולפעמים השפה לא מובנת
אלא למי שמקשיב היטב
לעצמו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהא. בפורים, כשהיינו שיכורים, אז דיברתי עם אחד שהיה ביני לבינו מתח, ואז דיברנו, והיתה איזו בדיחה מטומטמת שמישהו אמר, וצחקנו וצחקנו וצחקנו, נפלנו על הרצפה מרוב צחוק, ותוך כדי הרגשתי איך כל המתח שנצבר מתפרק עכשיו. זה היה מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] ... השבת קיימת, השבת קדושה, אבל קשה לומר שהחוי'ה הזו נגרמת ממנה. כי שבת זה היום, זה הדבר כשלעצמו, זה משהו שאי אפשר באמת לגעת, ולא יכול להיות שאת זה אנחנו מרגישים. נתנו לנו בגדים, ושולחן, ותפילה ואוכל, כדי שנביא את היום הזה לידי ביטוי בחיינו, כדי שהקדושה הזו תורגש ולא תישאר בתיאוריה. אבל החוי'ה הזו לא תיוצר סתם ככה, אם נרצה. כי אנחנו לא יודעים לבקש את זה, אנחנו לא יודעים מאיפה להתחיל. בגלל זה הקישור לתשובה לא בדיוק עובד אצלי, כי התשובה תלוי'ה ברצון הפשוט. כדי ליצור חוי'ה צריך לעבוד יותר קשה. זהו. [ליצירה]
- [ליצירה] מיגד ויהודית: מיגד, זו בדיוק השאלה של ההסתכלות. למרות שהעניין עמוק הרבה יותר. יהודית, אמת זה לא שקר שנשמע טוב, אלא אמת, אמת ממש. אני אסביר את עמדתי בנושא, בקצרה: העולם סביבנו הוא עולם של שקרים(ומכאן שם היצירה). גם האמת הגדולה ביותר, העמוקה ביותר, אינה מתקרבת לצל צלו של קצה קָצֶהַ של האמת המוחלטת, או במילים אחרות, או אין סוף. מכיוון שאנו נמצאים בעולם כזה, אנחנו יכולים לייצג את האמת המוחלטת דווקא ע"י החומר, ולא בשום דרך אחרת. תנסו לחשוב על משוואה שבשני הצדדים יש את אותו מספר, לכן הוא מצטמצם, כך גם כאן, בגלל שאנו משתמשים בחומר כדי לייצג אמת בעולם חומרי, אז אנו בעצם אוחזים באמת המוחלטת. אבל זה רק כשהשקר במקומו מונח, כלומר החומר, המציאות השקרית, הזמנית, המוגבלת, מושם על ידינו במקום הנכון בשבילו. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני לא... סתם, סתם. אבל אולי יש מקום להסביר. בע"ה, מתישהו. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, אהבתי את המילים שלך, אהבתי את איך שאמרת, בצורה פשוטה כל כך, שאין להם עיניים, רק מצח. זו המציאות, זה ככה. ויש בזה משהו כל כך אמיתי, כל כך אותנטי. כי זה באמת ככה, ככה אנחנו מרגישים. אבל (ואולי לזה התכוון ילד) הסיכוי היחיד שלנו לחיות טוב במדינה הזו, לחיות באמת, זה לחפש את העיניים הקטנטנות והחלשלושות שלהם, שמסתתרות מאחורי המצח החזק והברור הזה, ולנסות להסתכל לתוכן. כן, אני יודע שזה נאיבי, אבל באמת שאין ברירה. אחרת, זו מלחמה קשה מאוד שרק מתחילה, ומי יודע איך, מתי ואם בכלל, היא תיגמר. [ליצירה]
- [ליצירה] אה. שלי ושל שרה? יכול להיות. (אוף, עד שמתקרבת מגיבה, זאת לא תגובה עניינית.) [ליצירה]
- [ליצירה] אתה? כותב כאן? באמת לא ידעתי. יפה, יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. כל כך מלא אמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני כבר לא מבין את השירים שלך למרות שכיף לקרוא. [ליצירה]
