לו ידעתי,
לקרב אותנו שוב
להזין את ניצוץ נשמתי ברוח הלב
להגביה שלהבת, ולהתיך השברים שליבי
לתפילה זוהרת.
אמיתִּי .
-
זה המקום לפעמים לפרוק קצת,
ולפעמים השפה לא מובנת
אלא למי שמקשיב היטב
לעצמו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה, טוב לדעת. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים אותי, ששיר שכתבת בחמישית הוא כל כך עמוק וכל כך חזק. כל פעם אני חוזר אליו ומקבל כוחות. [ליצירה]
- [ליצירה] במסגרת המחקר שלי... אני חושב שאם הדברים בסיפור לא ריגשו אותו, אולי הוא לא אמור להתייחס אליהם? אולי זה סתם דבר לא חשוב בשבילו שנסיך יוצא ושואל על שקיעה, אולי הוא פשוט צריך להיות בדואי? הוא לא מתחרט (ככה נראה לפחות) ולא מרגיש החמצה, אז מה הבעי'ה? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. אילו תגובות יפות! הרבה זמן לא קיבלתי כאלה. תודה לכם. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מתקרבת. על ההערה. קצת חבל שהיא לא באה קודם. בכל מקרה, אין לי ממש סגנון, לפחות לא מודע, ואני כותב איך שאני כותב. גם אין לי ממש רקע בשירה וכאלה. אולי באמת כדאי לקרוא משהו. בע"ה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה. אבל הרבה יותר מזה זה אמיתי. ואין לי מושג באמת מאיפה יונתן שבסיפור לקח את הכוח, אבל אני יודע שאם הוא ימשיך לברוח, יהיו לו צלקות לכל החיים, שיחייבו אותו או להמשיך לברוח כל חייו, או להתמודד ממקום שהבריחה הרבה יותר טבועה בנפשו. אם אני מעביר את זה לרובד של מציאות, בפני יונתן עומדת דרך ארוכה, שלא ברור מה יקרה בה. בחיים לפחות, זה לא שפתאום איזה מישהו כזה עושה פעולה חד פעמית ופורץ את כל החומות. זו עבודה של שנים. [ליצירה]
- [ליצירה] גנץ זה טוב. מעכשיו בע"ה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יפה! למרות שממש לא מציאותי... :) [ליצירה]
- [ליצירה] אני כבר לא מבין את השירים שלך למרות שכיף לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] * אבל לא הבנתי: למה היא משאלת המוות? גם הכותבת היא ערבה? [ליצירה]
