[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
*.
האמת?
אני הכי אוהב את הבמבות הדפוקות.
לולו מקום ראשון.
אחר כך שאשא.
אחר כך פה גדול ופרפר, ביחד.
אבל הכי הכי אני אוהב,
את במבה "אשר".
למה? לא יודע. ככה זה אצלי. אוהב במבות דפוקות.
האמת- עזבו, אל תיקנו. אשר במבה חרטא.
(הברקה של השבת האחרונה)
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
הרעיון יפהפה, והאסוציאציות הרגשיות שאת מביאה אותנו אליהן, מושכות ואמיתיות, אבל עדיין אני רואה בעייה בנסיון "לבלוע" את כל התנ"ך בבת אחת, בתוך שיר אחד. את מדלגת כהרף עין על "שמות ויקרא" ועל "במדבר דברים", ומסיימת כמו שנעמה אמרה, בקול דממה דקה, אחרי שמנית את כל חלקי התנ"ך פחות או יותר.
וחבל, כי זה שיר נפלא.
[ליצירה]
למאיר פרידמן.
לעיתים אנחנו מגלים דברים משעשעים בחיים. הנה למשל תגובה שנכתבה באתר על יצירה מסוימת, ולא היית מאמין מי כתב אותה- אתה!
שים לב לשניות המבצבצת בין התגובה הזאת שלך, לבין תגובתך הנמצאת שתיים מעלי:
"אני מכבד אותך על כך ומעריך אותך שהתייחסת ליצירה עצמה ולא כפי
שרבים עושים ומתייחסים רק לביוגרפיה של הכותב."
נעים לגלות שאנשים עדיין נאמנים לכלל הישן, ופוסלים במומם שלהם עצמם.
----
ובלי קשר: התגובה הנוכחית שלך מתנשאת ומכוערת,
והיא מתבססת על ההנחה המוקדמת שאני כפרי בער שלא קרא את כתבי קארבר ובוקובסקי, ויותר מכך: שעצם זה שאתה קראת אותם, מעיד על יכולות גבוהות יותר. תתנשא לך.