[ליצירה]
למאיר פרידמן.
לעיתים אנחנו מגלים דברים משעשעים בחיים. הנה למשל תגובה שנכתבה באתר על יצירה מסוימת, ולא היית מאמין מי כתב אותה- אתה!
שים לב לשניות המבצבצת בין התגובה הזאת שלך, לבין תגובתך הנמצאת שתיים מעלי:
"אני מכבד אותך על כך ומעריך אותך שהתייחסת ליצירה עצמה ולא כפי
שרבים עושים ומתייחסים רק לביוגרפיה של הכותב."
נעים לגלות שאנשים עדיין נאמנים לכלל הישן, ופוסלים במומם שלהם עצמם.
----
ובלי קשר: התגובה הנוכחית שלך מתנשאת ומכוערת,
והיא מתבססת על ההנחה המוקדמת שאני כפרי בער שלא קרא את כתבי קארבר ובוקובסקי, ויותר מכך: שעצם זה שאתה קראת אותם, מעיד על יכולות גבוהות יותר. תתנשא לך.
[ליצירה]
הרעיון יפהפה, והאסוציאציות הרגשיות שאת מביאה אותנו אליהן, מושכות ואמיתיות, אבל עדיין אני רואה בעייה בנסיון "לבלוע" את כל התנ"ך בבת אחת, בתוך שיר אחד. את מדלגת כהרף עין על "שמות ויקרא" ועל "במדבר דברים", ומסיימת כמו שנעמה אמרה, בקול דממה דקה, אחרי שמנית את כל חלקי התנ"ך פחות או יותר.
וחבל, כי זה שיר נפלא.
[ליצירה]
לא הבנת, ממזר:
לא אמרתי שאתה אדיוט נהדר, אלא שאתה אדיוט, וזה נהדר להסתכל על זה מהצד ולצחוק.
אבל אמרתי את זה על החלק הפחות רציני בהודעה שלך, זה שמציע איך להפטר משקרנים.
[ליצירה]
*.
האמנם שירים עד כאן?
שירה היא לא מקצוע וגם לא קורס באוניברסיטה.
שירה היא לא משחק ולא תפילה ולא טיול.
שירה היא לא מכה ולא צליל ולא תנועה.
שירה היא לא כיוון ולא מגמה ולא אידיאל.
שירה היא לא צינור ולא צדיק
ולא בורא.
שירה היא לא אלוהים.
אבל השירה היא שלך ורק שלך ורק את, והיא חזקה כמוך ופחות ממך וגם קצת יותר, ושירה היא העונג שלך והחופש שלך והיופי שלך והשקיעה והזריחה.
את לא יכולה לעזוב את השירה, מית. גם לא כדאי לך לנסות.
חושב עליכם. אנסה לבוא.
תגובות