[ליצירה]
תפארת האמונה
מרגישים אמונה בשיר . אתה כותב כי עוד מעת תהיה שלכת ואחר כך יבואו גשמים ושדותינו יניבו יבול . חשבתי כי אפשר לקחת את זה בכיוון של דרך המחשבה היהודית הספוגה באמונה באל. לעשות מזה משל . להגיד כי למרות שהולכת להיות תקופה לא טובה (שאתה קראת לה שלכת) , דווקא אז המבחן הגדול של המאמין. אז הוא צריך להתחזק, להאמין באל הגדול, כי יבואו גשמים והשלכת תהפך לשדות עם יבול ותבוא עלינו שנה טובה ונצא מהצרות אמן
[ליצירה]
למשה בן אבי שלום.
תודה על תגובתך לשירי "שנה טובה". האסוציציה שלך לראות את השיר כמשל מוצאת חן בעיני ואני מסכים ש-"שנה טובה" יכולה להיות מיועדת לכיוונים רבים. מקובל עליי הכוון שאתה נתת לו. האמת היא שהייתי פעם חקלאי,
ואיחלתי לעובדי האדמה ברכת שמים שהם זקוקים לה מדי שנה. השלכת בברכה זו היא לציון התקופה בשנה שבה "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע" בתקווה ליבולים: "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו". מכל מקום עוררת בי מחשבה שעובדי האדמה הם משל לתקוות העם לעתיד טוב. שוב תודה ציף ציף
[ליצירה]
תודה לתגובה
רציתי להגיד תודה רבה על תגובתך על השיר שלי עזוב הכול חבר שיר שמחתי ללמוד ממכך על חרוזים תהיה בקשר תמשיך להיכנס לשירי ואני לשירך ותהיה בקשר
אגב שירך שנה טובה יפה מאוד ומראה רעננות לשנה החדשה
[ליצירה]
ליצחק שלי וזיוה גל שלום,
אני מתנצל שלא הגבתי על התייחסותכם המלבבת לשירי זה. הוא אכן נכתב מכל הלב על-ידי בנשמה עובד אדמה שהייתי בצעירותו. ותודה מכל הלב לתגובתכם.
ציף ציף מעל הרציף
(העיכוב בתשובתי היה כיוון שלאחרונה חשתי שפירסום השירים והתגובות באתר משתהה. אני שלחתי "יצירות" גם בשמות בדויים שלי והם לא פורסמו וכמובן שלא קבלתי עליהם תגובות. עיכוב זה קצת "מוציא את הרוח מהמפרשים". נקווה לשינוי).
[ליצירה]
געגוע לגעגוע?
זה מתחיל פשוט - מישהו מוצא שריד ישן ונתקף געגוע לעבר המפואר, שאותו מהללים באגדות נפעמות.
זה ממשיך בהתלהבות ורצון עז להשיב את הרוח הקדומה. אין ספק שהשיר העצוב נכתב ברגש כן ועמוק יותר מכל השירים המהוללים. אין ספק גם שהיה פחות מרגש מהם, בדיוק משום כך.
זה מידרדר לאיבוד עשתונות וכשלון מרפה-ידיים. כי האתגר היה רב מדי, אפילו ליוצרים הקדומים אליהם הוא נושא את עיניו.
זה נגמר במשיכת כתפיים וכניעה. עוד יוצר המדמה שלעולם לא יגיע לקרסולי הענקים שעל תהילתם הוא מתרפק. אך אין הוא יודע, ואין הוא חש, שכך בדיוק צומחות האגדות.
יום יבוא, ציף ציף, אני ואתה כבר לא נדע (דרך מצויינת עבורי להתחמק משאלות 'מתי? הן הבטחת!'), ואת השיר הזה יקראו תלמידים פעורי עיניים ויקנאו במרירות בשפעת מילותיך. אחד מהם אולי יכתוב שמצא בחדר של סבא מקלדת מאובקת, כזו שפעם חיברו למחשב, וניסה לכתוב שיר עצוב.
מי יתן...
[ליצירה]
רון היקר,
אל תראה בביקורת שלי קטילה של השיר אלא רעיון לשינוי שייטיב עם השיר.
הרעיון של כתיבה שלא תיקרא ברור ומוכר (ולא חביב, ראה שירי "יצירות למגירה"). נקווה שהשיר הזה יפתח את ליבה לקרוא את יצירותיך.
יחד עם זאת, לעניות דעתי, יש בעייה בשיר הזה, שאולי מרתיעה גם אחרים מקריאתו: השיר הוא ארוך, ואותו רעיון חוזר על עצמו מספר פעמים, ובמידה מסוימת, נכרת בו נזיפה שבאה לביטוי במשפט החוזר:
"את לא תקראי את שיריי". אם דבריי לא פגעו בך, אשמח לדון אתך בהמשך.
[ליצירה]
ישי, סלח על הבוטות שלי, אבל אני רוצה להוסיף עוד בית לשיר כדי שיהיה מאוזן:
"פעם כשהיה לנו הצידוק לגרש ערבי מביתו ולהתיישב במקומו היתה לנו מספיק שחצנות".
נכון שהם גרמו זאת לעצמם אבל הם קיימים ולא נוכל להתעלם מהם אפילו אם הם צריכים להתחלק איתנו ב-:ארץ המובטחת".
אינני אוהב נוסטלגיה, כי היא לוקחת אל אותי למחוזות שרצוי לשכוח, הייתי שם עוד לפני שהדור הקודם לך היה. אני רוצה להתחיל דף חדש.
[ליצירה]
אהבתי את השיר שקבל השראה מ "ניגון העשבים".
מעניין לעניין לאותו העניין. מסתבר ששיר זה נותן השראה לשירים רבים שרואים את השונה בכל נושא משותף. אנא קרא את שירי "שירת הציפורים" וראה את ההשראה שאני קבלתי מהגדול מכולם: רבי נחמן מברצלב.
תודה על שירך ותודה מראש - אם תיענה לבקשתי. אלישע
[ליצירה]
מי שבא לירות בך עמוד מולו בחזה חשוף ואמור לו:
"תירה בי אתה כי אני לא רוצה להיות ר ו צ ח.
אין ספק שלפי דעתך המעוותת, החייל שירה במחבל בישיבה שבה נרצחו 8 אברכים הוא ר ו צ ח, הרי גם הוא ר צ ח בשביל להציל עוד 20 אברכים.
שמואל, שמואל. איזה נביא
מי אותך לעולם הביא.
אגב - מוג לב שכמוך - אינך מגיב למגיבים עליך. אינך מגיב על שום יוצר אחר. יושב ו-"יורה לכל עבר בלי הבחנה". אינך ראוי אפילו לכינויים שהדבקת לאחרים.
אתה פשוט נמושה שממלא את סביבך ב-"מילים, מילים, מילים".
[ליצירה]
קח את הדברים שלי לא כביקורת או נזיפה.
הדברים שלי נאמרים מתוך תחושה של אי נוחות לאור תיאור של סיטואציה כזו.
יצירה אינה חייבת להיות מציאות. היא יכולה להיות תחושה, מחשבה, רגש, חלום.
אבל אם זו מציאות, אז כל הכבוד לחשיפה. זוהי חשיפה במיטבה,
קראתי את יצירתך כדבריך: "מזועזע, מבולבל ומיוזע. משהו היה מאוד לא בסדר".
רבים חווו את זה, ונשארה להם צלקת . "משהו כאן לא בסדר".
אבל אם היא קיימת במציאות, זכותה לדעת שככה אתה מרגיש כלפיה - ישירות, לא רק באתר יצירה.
בשביל זה למדנו לדבר.... (ובעצם, אולי היא יודעת וככה טוב לה ?)
[ליצירה]
ציטוט הסטרי:
"אבל את קרטגו צריך להשמיד" - קטו
אופפפפף כמה זה משעמם.
אם אתה רוצה להיות נואם מוכשר,
תעשה מה שעשה דמוסטנס: תמלא את פיך מים
ורוץ לאורך החוף ותנסה בקולך להתגבר על רעש הגלים. אבל תשתדל לעשות את זה מהר,
כי אמניג'אד מחכה בפינה לשלוח פצצה שתהרוס את ישראל ואת פלסטין ואותך ואותי ורק דמוקרטיה נוסח טהרן ובן-לאדן תשלוט בעולם. מה שנקרא:
"דֶמוֹקְרַטִיָה-עַמיִ יֶה". איך זה ייראה ? אתה. אני, יהודים, מוסלמים, נוצרים, הינדים וסתם אתיאיסטים לא יראו. אולי הדינוזאורים יקומו לתחיה. אגב שמעתי על פרוייקט שמתכננים: במקום פצצת מימן,
יגררו את כדור הארץ לכיוון השמש, שהרי היא פצצת מימן אחת גדולה.
אגב, גם כל האמת תיכלה עם הפיצוץ הגרעיני שישמיד את כל המזרח התיכון וישחרר את פלסטין מידי היהודים. להתראות באלסקה
[ליצירה]
מצלול פאתוס,
אתה מכיר את המושג הלוגי פרדוקס?
דמוקרטיה היא לגיתימית בתנאי שלא משליטים דיקטטורה בעזרת בחירות "דמוקרטיות". אחת הדוגמאות הבולטות היא עלית היטלר לשלטון (ברוב של 30% וטימטומם של הינדנבורג וצ'מברלין).
כל הדיקטטורות הקומוניסטיות נקראו בפי מחולליהם: "דמוקרטיות עממיות".
גם ליברליזציה כלולה בקטגוריה הזאת. חופש דיבור אינו חופש ההשמצה. להגיד באופן וולגרי ש-"עם קבלת התארים הכל נראה אותו חרא!" זה לא ליברליזציה. זה ניבול פה. להגיד: "טימטום ציוני" ע"י אדם שהציונות הביאה אותו ארצה, ולהוסיף לזה: "מדינת ישראל היא זָרָא", למי שקורא לעצמו "ירושלמי" זה לא ליברליזציה. בשם הליברליזציה אתה יכול לחוות את דעתך לתיקון תהליכים לא רצויים בחברה בה אתה חי, אבל אינך יכול לפסול את קיומך. שום בעל-חיים לא יכול לטרוף את עצמו. ראינו כבר מהפכות של חלכאים ונדכאים שהפכו כלי שרת בידי עריצים שחיסלו את נתיניהם. שבענו מכל הצביעות הזאת שהחלה בליברליזציה, המשיכה ב-"סתימת פיות" ונגמרה ברצח עם.
[ליצירה]