מעל לבב נגול הצור
היקח אושר מקומו?
או דיכאון שבו עצור
יתגל ביתר שאת, כמו
הדב ממערו יגיח
יתער בשאג בקומו
כי טרף בעינו ישגיח
יקרע בטלף ריקומו
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ואגב :"כללות הכל" אינה הגדרה כלל (כלו' אינה מגבילה) לפשוש : א. הקושיה שלך לגבי תפילה תישאל גם לגבי מושג האל הרגיל : איך אתה יכול להתפלל למשהו שאינך יכול להגיד מהו? ב. החלטותך בהחלט משנות ואין זה קשור לכך שהם קבועות מראש. ג.לגבי משמעות החיים: אתה חי כי אתה שואף לטוב (ועיין המשך המאמר) דהיינו - חי לטובתך. אני הולך לישון ונמשיך מחר אי"ה לילה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי הרעיון הסכמתי (וגם אלטרמן היה מסכים איתך) לגבי הצורה.....אוי הצורה, הצורה..... [ליצירה]
- [ליצירה] אולי באמת... [ליצירה]
- [ליצירה] לצערינו המהפכה כבר נעשתה - לצד ההפוך! כי הדגל שלנו מזמן כבר נקרע - מערכו משכבר הימים... כמה מדוייק! [ליצירה]
- [ליצירה] (כל קטיעה של משפט באמצע היא בגלל המשקל ולא בגלל התנכלות) [ליצירה]
- [ליצירה] אני על צידו של ה"צאר" - גם אני אוהב יותר את פושקין ולרמונטוב , זאת , למרות שגם מייקובסקי לא רע... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר שלא ציפיתי מצפתי הכותרת מלמדת על כוונת השיר - ההיפך מ"לא ברעש ה'" יש באמת כאלו שחושבים שצריך לצעוק כמו מטורפים בתפילה, אך אני מניח שכוונתם היא לגרום לעצמם תחושה של קרבת ה' [ליצירה]
- [ליצירה] ואגב, לא חלקתי על כך שהוא בלתי רגיש כלפיה, פשוט זה שמרכזניקים הם בלתי רגישים (בהכללה גסה כמובן) זה כבר ידוע (גם מהסיפור). הענין הוא שהם בד"כ מסבירים את חוסר הרגישות שלהם ב"שכליות" ובעצם רצוני לומר היה שהם ככל שאר האדם מושפעים מאמוציות [ליצירה]
- [ליצירה] בקריאה מחדש , זה הזכיר לי את החרדים , ( אני יודע שלא לזה התכוונת) ואני אסביר: האתוס החרדי ( למעשה, האתוס היהודי) התעצב בגלות ולכן מושטט בהרבה על מושג ה"גלות". לכן כשאין אנו חוווים פוגרומים אנו מרגישים " לא בבית" . לכן מאד לחוץ לחרדים להמציא רודפים וצוררים יש מאין. "וגזירות שמד שונות". (אפילו קיצוץ בקצבאות (!) מעלה אסוציאציות של שואה) האמת היא שגם הציונים הדתיים מרגישים הרבה טוב כשרודפים אותם - הרבה יותר מכובד להיות קדוש מעונה שלוחם על ארץ ישראל מאשר מזרוחניק קונפורמיסט ר"ל ( אני אומר את זה בתור דל"מ עצמי) ולכן החרדים כל כך ששו ושמחו כשתומי קיבל 15 מנדטים והתאכזבו מכך שבבחירות האחרונות לא היה צורר שכזה [ליצירה]
- [ליצירה] לא נראה לי שזה על השואה. דווקא רציתי לנסח הפוך מ"רעיה": שאע"פ שכל הדקירות הם כאילו לטובתי הן עדיין דקירות (ומי יודע אם עוזרות בכלל) כך הנם כל החיים: אנו רגילים לחשוב שחינוך, לדוגמה, הוא לטובת הילד אך עד כמה באמת ייסורים יכולים להיות לטובתו של אדם? הרי ס"ס בצורה רגעית הייסורים לא יכולים טובים ואם על העתיד דברינן "העבר אין והעתיד עדיין.." [ליצירה]
