"וכשיצאתי לחפש-
נעלמתָ.
מרוב שורות לא ראיתי דבר"
וצמצמתי.
"ריק פה.
שקט וסגור.
אם רק היית נותן להיכנס.."
ופתחתי.
ועדיין,
לא הבנתְ דבר.
תגובות
זה מדהים פשוט אותו דבר...
מילים סתומות
חידות לא פתורות
אותו אדם ... שקוע עד כאב...
(מצטערת,לא קשור אליך הכתיבה שלך הריצה מחשבות)
הסוד-יש דרכים לגרום לה להבין...
האמת-היא לא תבין!
רק אתה...
[ליצירה]
זה מדהים פשוט אותו דבר...
מילים סתומות
חידות לא פתורות
אותו אדם ... שקוע עד כאב...
(מצטערת,לא קשור אליך הכתיבה שלך הריצה מחשבות)
הסוד-יש דרכים לגרום לה להבין...
האמת-היא לא תבין!
רק אתה...
[ליצירה]
טעות לשונית בבית שני. קשר לבתים הקודמים. בתים?
"את צרור שיריי שכתבתי בלב הם זרקו במחי יד.
לא הבחינו בייסורים וכאב וקרעו בגסות כל אחד.
אך נפשי הפצועה המשיכה לכתוב,
מתפללת לידיי זהב שיטפלו וינהגו בה בטוב ושמישהו אותה יאהב.
והנה אדם יקר את מילותיי מלטף ומחבק כל שיר ושיר
את שבריי הוא כעת אוסף ובאהבה את כתיבתי מאיר".
אם תורידי כי מיני "ווי" חיבור, אולי יסתדרו בשורות מילותייך. לא לכפות על המסגרת.
[ליצירה]
הנה קטע שנכתב:
אני מדבר בשפת "כולם מבינים"
את שפתיי, אין צורך להניע
את אוזניכם, לוּ יכולתי, היית עוקר ממקומן
שלא תבואו לידי שמיעת המילים
שאותן אני כל כך מסתיר.
ואם לא הייתי שומע אני?
אז את קול החדוּת המדברת לא היית שומע לעולם
ולא יכולתי להגות את המשפט הכל כך חסר.
זו בעצם שעה קלה של רחשי לב היוצאים לקראת ליל
ולא שקַר או גשום בחוץ אלא התקף קנאה אחז
כשלא נותר דבר מלעשות.
הסתדרתי. עם או ללא עזרים, אני מוצא את שלוות הרוח
ובלבד שלא תהיה דקה אחת פנויה.
והמשפט? בסופו של דבר י-(א)ע(מ)ש(ר)ה
תגובות