.-.-.-.-.-ואיך שנשמתי הכל
נגמר.
שעון החול לא הולך
.ס-ר-ו-ו-ר-ב
אם אני אוכל
לצנוח אל תוך
באר השכחה
לשתות ממנה
כמלוא הכאב
כמלוא הזכרון...
אני אחזור שוב.
אני אפנה שוב
לכוון שלא,
לא רוצה בכלל
להזכר בו.
[ליצירה]
אז ככה, דרלינג, אלו החיים.
אם בא לך, אתה מוזמן לכתוב באתר אחר, מקום שבו יש עריכה מכוונת והערות שוליים והפנייה בצד לרב המכר האחרון של הכותב. אני שונאת להיות קטנונית אבל יצא לי כך, אז דבר ראשון סליחה, אבל: תשמע, דווקא משום שכל יוצר יכול להעיף אותך מהרשימה זה יותר יפה, יותר פתוח, יותר אמיתי. כי מה לעשות, לא כולנו הולכים לזכות בפרס פוליצר, אבל זה לא אומר שאנחנו לא הולכים לפחות לנסות. אז כאן, נותנים לנו את ההזדמנות הזאת , לנסות. ואולי מה שאני כותבת (יצירות וכו') לא ראוי לשום דבר, כלומר, לא ראוי להעלאה לאתר ובטח שלא לפרס אקו"ם למשוררת צעירה. אז מה? ביג דיל! מישהו כאן במקצועו הוא מבקר ספרות במקצועו?? אני לא יודעת והאמת, גם לא אכפת לי. נותנים לי הזדמנות 'להוציא' את הדברים שאני כותבת (וגם אני כותבת בלילה (לפעמים), קצת לפני שהולכים לישון,כי אז זה הכי אמיתי... ) , אז אני לא אנסה? לא מגיע לי לנסות בדיוק כמו שלך מגיע? האם כשרון יכול להמדד?
תחשוב על זה.
יומאושר עד-בלי-די,
טל.
[ליצירה]
החתולה שלי חירשת, אז לא יעזור כמה שיצעקו עליה, היא לא זזה עד שרוקעים ברגל ואז היא מרגישה את התזוזות של הרצפה וזזה.
אולי גם החתולה הזו חירשת???
ואהבתי, מאוד.
[ליצירה]
ואני אוהבת רק את הגשמים האלו הדוקרים, שפורעים לי את השיער החלק תמידית שלי, שמסמרטטים לי את הבגדים ומטיסים את הנשמה שלי גבוה גבוה אל אלוהים כדי שאוכל לבקש ממנו עוד (אבל שלא יהיה קר).
תגובות